אור הישר (נזיקין ב) קנט

אוקמינן בבכור, ע' טו"א לר"ה כ"ה ע"ב ובשעה"מ פ"ו הי"ח מה' שבועות ובס' עמק יהושע סי' א' ובת' הגרע"א סי' ס"ה

שם ואב"א כי קתני קרבן קבוע קרבן עולה ויורד לא קתני הרי טמא שאכל את הקדש דקרבן עו"י הוא בנשיא ור"א היא דאמר נשיא מביא שעיר, ע' בת' מנחת ברוך סי' ט'

שם כי קתני מידי דחיילא כשיעור שבועה דחיילא אפחות מכשיעור לא קתני, ע' גבורת ארי למכות כ"א ע"ב

תוד"ה שלא אוכל. ותימא אמאי לא פריך נמי לר' יוחנן מהכא וי"ל כו' ע"כ, באמת בירושלמי דפרקין ה"ד הקשה ר' בא בר ממל הכי על דעת ד' יוחנן, וע' בס' עמק יהושע סי' יו"ד

בא"ד וי"ל משום דדילמא קסבר ר' יוחנן דאיכא שום תנא כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ח

תוד"ה מיגו. מ"מ חיילא שבועה אאיסור חלב דקיל הואיל והותר מכללו כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' מ"ד

דף כ"ה ע"א במשנה ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר להרע או להטיב א"ל ר"ע כו' אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך, ע' דורש לציון דרוש ה'

שם האומר שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר. לפ"ז בלתי מוכן הלשון בזבחים י"ט ע"ב דקאמר אפילו מכן ועד עשרה ימים ופירש"י ובלבד שיהא עומד ועובד ע"ש, כדהעיר שם בס' דם זבחים, ועמש"כ בחידושי לזבחים שם

תוד"ה אלא. ולישני כי הכא דלא קתני מידי דחייל אמידי דלאו בר מששא, ע' נובי"ת חא"ח סי' קי"ז

בא"ד וי"ל דעדיפא מיניה משני התם, ע' בת' הגרע"א סי' ס"ה

תוד"ה משא"כ. וי"ל דהיינו חומר בנדרים דבכל ענין דחל על דבר הרשות חל ע"ד מצוה דהיינו כשאוסר חפץ על עצמו אבל כשאוסר עצמו על החפץ אינו חל אפילו בדבר הרשות כו', ע' מחנה אפרים ח' נדרים סי' א'

תוד"ה רב. וי"ל דאית ליה שום מיעוט דממעט עבדים ע' נובי"ת חי"ד סי' ר"ג בהגה"ה

ע"ב לצדדין קתני לא אכלתי לקרבן לא הנחתי למלקות, ע' גבורת ארי למכות כ"ב ע"א

שם ואמר עולא והוא שניכר לג' ב"א טעמא דניכר הא לא ניכר עובר משום שבועת ביטוי כו' ע' בת' הריב"ש סי' שפ"ז

שם ומודה רב באומר לחבירו שבועה שאני יודע לך עדות ואישתכח דלא ידע לו דפטור כו', ע' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ו

תוד"ה מי איתא בלא אניח. וליכא לאוקמי בשבת ויו"ט: כו'. ע' אור שמח פ"ה הט"ז מה' שבועות

דף כ"ו ע"א מי שאיסורו משום בל יחל דברו יצאתה זו שאין איסורו משום בל יחל דברו אלא משום בל תשקרו, ע' ביאורו בת' הריב"ש סי' שפ"ז

שם האדם בשבועה פרט לאנוס. ע' בת' הרמ"א סי' נ"א וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל ה' ובתשב"ץ ח"א סי' צ"ג ובח"ד הטור השלישי סי' י"ז

שם א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעו א"ל לבך אנסך. ע' תשב"ץ ח"א סי' א'

ע"ב איזו היא שגגת שבועת ביטוי לשעבר אי דידע מזיד הוא אי דלא ידע אנוס הוא, ע' חוט המשולש חלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' י"ג

, שם אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים כו', הנה הרמב"ם סמך שתי הלכותיו בה' שבועות ובה' נדרים פ"ב ה"ב אמימרא דשמואל דצריך להוציא בשפתיו ע"ש, ולפ"מ דהרמב"ם פסק בה' נדרים שם דהפקר. הוא כמו נדר שאסור לחזור בו. שפיר. מסיק שם ומהו ההפקר הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל, פי' כיון שהפקר הוא מתורת. נדר ובנדר צריך להוציא בשפתיו, בר מן דין כיון דהפקר בפני שלשה הרי המטרה להודיע בפומבי שהוא מפקיר ובע"כ שהוא בדבור לא במחשבה, ומה שהק' הב"ח סי' רע"ג ס"ב מהא דרפ"ב דב"מ דקאמר במכנשתא דבי דרי עסקינן קב בד' אמות נפיש טרחייהו לא טרח אינש ושקיל להו אפקורי מפקר להו כו' כמובא שם בקצוה"ח, לע"ד הפקר דהתם הואי מטעם יאוש, דגודל הטרדה והטרחה מכריחו להתייאש ועפ"ז נעשה הפקר ממילא, דומיא דשבת ק"כ ע"א דקאמר חשבון מאי עבידתיה מהפקירא קא זכו כו' שהוא מופקד ממילא מפני יאוש הדליקה וכן בכמה דוכתי וע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג ואכמ"ל, וע"ע נובי"ק חי"ד סי' ס"ו ובחח"מ סי' ל'

שם מיתיבי בשפתים ולא בלב גמר בלבו מניין ת"ל לכל אשר יבטא כו' הנה בירושלמי תרומות פ"ג ה"ד מסיק דמה דאמר שמואל הוא דאינו חייב קרבן שבועת ביטוי. עד שיוציא בשפתיו אבל לענין תרומה והקדש סגי משגמר בלבו וע"ש במה"פ ובת' מהרי"ק סי' קס"א ובש"ך חו"מ סי' ע"ג ס"ק כ"ז, ולענין שבועה בכתב ע' בת' שבות יעקב ח"א סי' קנ"ו ובתומים הסי' צ"ו סק"ה ובת' הגרע"א מסי' כ"ט עד סי' ובחו"י סי' קצ"ד ובח"ס חי"ד סי' ר"כ רכ"ז

שם גמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם מניין ת"ל לבל אשר יבטא האדם בהתו"מ ויקרא סי' שי"א גריס ת"ל לבטא

שם שאני התם דכתיב כל. נדיב לב כו', ע' בת' באר יצחק סוף סי' ג' וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל י"ג ובת' משיב דבר ח"ב סי' פ'

רש"י ד"ה מוצא שפתיך. גבי נודר להביא קרבן כתיב, ע' אור זרוע זרוע ה' צדקה סי' ו' וסי' י"ב.