אור הישר (נזיקין ב) טז

בא"ד לא קאמר שהיה עדיין נאמן בטענה זו אלא כלומר אי הוה טעין מעיקרא קודם שהודה כו', ע' קצוה"ח סי' קמ"ו סק"י

בא"ד ובעובדא דידן אי הוה מייתי המחזיק סהדי דדר ביה חד יומא נראה לרשב"א כו', ע' אבני מלואים סי' מ"ב סק"ד ובקצוה"ח סי' צ"ה סק"ז

ע"ב העורר על השדה וחתום עליה בעד כו' וחכ"א איבד את זכותו אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה כו', ע' בת' הריב"ש סי' רמ"ד

שם אמינא איזבון דינאי אמר רבא עביד אינש דזבין דיניה, ע' בת' רשד"ם חח"מ סי' רל"ד וסי' שכ"ד ובת' מהרי"ק סי' צ"ז

שם והא נקיטנא שטרא דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"א

רשב"ם ד"ה והני מילי דמוקמינן ליה בידיה כו', וי"מ דא"צ עדי חזקת שלש שנים כו', ע' בתוס' לקמן ל"א ע"א ד"ה אבל אכלה ובמהרש"א שם ובש"ך חו"מ סי' קמ"ו ס"ק כ"א ובחידושים הרשומים סוף ספר ארצות החיים מחתן הגאון המחבר ז"ל

דף ל"א ע"א והאי דאמרי לך דאבהתי דסמיך לי עלה כדאבהתי כו', ע' בת' מהרי"ק סי' יוד

שם עולא אמר טוען וחוזר וטוען נהרדעי אמרי אינו טוען וחוזר וטוען כו', ע' בתשובות הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ש"ב ובת' הרא"ש כלל ס"ד סי' ד' ובת' הריב"ש סי' שכ"ז

שם א"ר נחמן אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא כו', ע' בת' דברי ריבות סי' ס"ו ובס' תשובות ר' אליעזר סי' א'

תוד"ה מה לי לשקר. ואור"י דשל אבותי משמע שהיתה מעולם של אבותי ולא שלקחוה, ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגאון ר' אליעזר יצחק סי' ד' אות ט"ו

תוד"ה ומודו. מספקא לר"י היכא דנפק לבראי וחזר ואתא לב"ד אי מצי למימר הכי, ע' תומים סי' פ' סק"ב

תוד"ה א"ל רבא תימא אמאי הואי עדות מוכחשת והא רבא אית ליה במרובה ובפ' ז"ב דעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל כו', ע' בס' באר מים חיים

ע"ב שתי כיתי עדים המכחישות זא"ז אר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי, ע' בס' שאילת שלום סי' יוד ובת' משנה שכיר סי' מ"ח ובת' חיים שאל ח"א סי' ל"ג

תוד"ה וזו באה. ומיהו במיגו דאי בעי הוה מזמי להו ליכא להימנינהו דיראים להזימן פן יוזמו גם הם, ע' בת' הגרע"א סי' קל"ו

בא"ד ועוד אור"י דלא שייך מיגו אלא באדם אחד אבל בשנים לא שייך מיגו דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה זה לטעון לא יטעון זה, וכ"כ התוס' בב"ק ע"ב ע"ב ובכתובות י"ח ע"ב, אולם לפ"ז איכא למידק לכאורה לעיל כ"ט ע"א בתוד"ה הני שהקשו אמאי הוו נוגעין בעדות הא איכא מיגו ע"ש, והלא התם תרי הוו, די"ל עפמש"כ התוס' בקידושין מ"ג ע"ב ד"ה והשתא דבטענה שנפטרים בה מממון בטוחים זה על זה שיאמרו דבר אחד כו' ע"ש, ולפ"ז גם גבי נוגעין בעדותן דלעיל נמי נפטרין מממון בטענת פרענא לך אגר ע"ש, וע"ע בת' מהר"י מינץ סי' ג' ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ח ובמעין החכמה דף כ"א ע"א

תוד"ה ורבא כרב חסדא. והלא מה שהוא נפסל אינו חידוש דהא מן הדין היה להיות לשניהן פסולים כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' פ'

דף ל"ב ע"א תוד"ה אנן. דנהי דמדאורייתא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה מ"מ מדרבנן יש לפוסלה, ע' תוס' קידושין ס"ו סוף ע"א ובכתובות כ"ו ע"ב ד"ה אנן אחתינן ובנחל יצחק סי' א'

בא"ד וי"ל הואיל ומכחישים זה את זה איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה, ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ג ובת' עונג יו"ט סי' קל"ב

ע"ב תוד"ה והלכתא. וצריך לדחוק ולפרש ולחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא כו', ע' בתוס' לקמן ס"ב ע"ב וברשב"ם קס"ו ע"ב ד"ה תיקו ובת' הרא"ש כלל א' סי' ח' ובת' שרש קי"ח ובת' לחם רב סי' קנ"ד ובת' שיבת ציון סי' ט"ז וע"ע תקפו כהן סי' י"ד

בא"ד התם הוו תרי ותרי כמאן דליתנהו דמי ואוקימנא ארעא בחזקת מרא קמא כו', ע' בת' הגרע"א סי' ל"ז ובאור שמח פט"ו מה' טוען ובס' אוריין תליתאי שיטה ראשונה אות ט'

בסה"ד ובהכותב דאמר מיגו דיכלי למימר להד"ם יכלי למימר הני סיטראי נינהו אע"ג דמיגו להוציא לא אמרו שאני התם דאיכא שטרא, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ל"ז

דף ל"ג ע"א לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא איכא עלה קלא דארעא דיתמי היא, ע' בת' מהרי"ק סי' קנ"ה ובת' מהר"ם ב"ב סי' שט"ו וסי' שנ"ו

שם זיל אהדרה ניהלייהו וכי גדלי יתמי אשתעי דינא בהדייהו, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ט

שם אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא כיון דאודי אודי, ע' בת' הריב"ש סי' של"ו

תוד"ה לקוחה.- אע"ג דאי הוה. אמר לקוחה היא בידי הוה נאמן מ"מ לא הוי מיגו כו', כה"ג בתוס' לעיל ד"ה ריש ע"ב וע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' ע"ח ס"ק י"ח.