אור הישר (נזיקין ב) טו

תוד"ה ובוידוי. אע"ג דכתיב וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו לא שיהא לו לחלק אלא לכל ישראל כו' ע"כ, וכ"כ הרשב"ם לקמן ק"נ ע"א, וע' בס' מילי דברכות לברכות י"ג ע"א

ע"ב אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זב"ז דברי רבי רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור ע"כ ל"פ אלא דמ"ס יש ברירה ומ"ס אין ברירה, והנה לפי פלוגתתם דהכא אזלו לטעמייהו בחולין קל"ה ע"ב גבי ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות, דרבי סבר טבל וחולין מעורבין זב"ז ורשב"ג סבר של ישראל חייב ושל נכרי פטור, וע' טו"א לר"ה י"ג ע"א

שם אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ, ע"ל כ"ו ע"ב תוד"ה גזלן הוא ובס' אבן האזל פ"ה ה"ג מה' נזקי ממון

דף כ"ח ע"א רש"י ד"ה בית השלחין ואם עירערו עליה בעלים הראשונים וזה אומר מכרתם לי ואבד שטרי חזקתו מועלת לו ואם לאו אין חזקתו מועלת לו, ע' שער משפט סי' ק"מ סק"ד

רש"י ד"ה שדה בית הבעל. ומה היא חזקתה ר' ישמעאל אומר כו', הנה פירש"י מתאים עם מש"כ התוס' בעירובין מ"ח ריש ע"א הר' ישמעאל לפרושי רישא דמשנתינו אתא

תוד"ה ומה שור. וה"ר עזרא מפרש כו', וכן גרסי בעלי התוס' בביאורם עה"ת פ' משפטים, אבל בב"ק כ"ד ע"א גרסתם ה"ר עזריאל

ע"ב שהרי נביא עומד בעשר ומזהיר על אחת עשרה א"ל אביי דילמא התם עצה טובה קמ"ל כו', ע' תומים סי' קמ"א סק"ז

רש"י ד"ה התם והועד. כיון דהעדאה לחייבו ממון על נגיחותיו, היא באה ולהעמיד שורו בחזקת מועד כו', מפירש"י מוכח דקאי בשיטת התוס' דסוגיא דהכא היא למ"ד לאייעודי תורא, דלמ"ד לאייעודי גברא א"כ בפשיטות הוה מצי לפרש תירוץ הש"ס, התם והועד בבעליו כתיב, והוא שידע לשמור שורו שלא יזיק ויהיב ליה רחמנא להעדאה זו רק זמן שלשה ימים כדנפק"ל התם תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא כו' ובזמן קצר כזה לא נוכל לסמוך שתתודע לו ע"י חברך חברא אית ליה כו', משא"כ גבי חזקה שיש להידיעה ריוח תלת שנין עד שתבא לאזניו, בזה שפיר אמרינן חברך חברא אית ליה, ומדלא פי' הכי ש"מ דס"ל דהאי סוגיא קאי למ"ד לאייעודי תורא כנלע"ד

דף כ"ט ע"א א"ר הונא ג' שנים שאמרו הוא שאכלן רצופות כו', והנה התוס' בריש פרקין ד"ה שהן י"ב חודש תמהו וכי מניינא אתא לאשמעינן וליכא למימר דרצופין אתא לאשמעינן דא"כ מאי קמ"ל ר"ה כו' ע"ש ובתוי"ט תמה על תמיהתם דהא רב הונא ארישא קאי והאי די"ח חודש ר' ישמעאל הוא דקאמר ע"ש, אמנם אכתי איכא למידק עפ"ד התוס' בעירובין מ"ח ריש ע"א שכ' דכוליה מתניתין דברי ר' ישמעאל הם וע' ח"ס בחידושיו לריש פרקין

אמנם לכאורה קשה כיון דכל דברי ר"ה הוא אליבא דרבנן, ולדידהו טעמא דשלש שנים הוא דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטרא טפי לא מזדהר, א"כ מאי קמ"ל ר"ה פשיטא, דאי לא תהיינה רצופות אלא מפוזרות היינו ראשונה שלישית וחמישית הרי בתוך כך יאבד שטרו, ומזה מוכח דהא דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה פירושו תלת שנין לאכילתו, וראיה לזה נמי מהא דקאמר רב חמא ומודי ר"ה באתרא דמוברי באגי דאז יהיה צריך לשמור שטרו יותר מג' שנים וע"ז פריך הש"ס פשיטא, משמע דדבר פשוט הוא דהני תלת שנין נחשבין של זמן אכילה

שם והא בתים דביממא ידעי בליליא לא ידעי אמר אביי מאן מסהיד אבתי שיבבי כו', ע' תומים ר"ס ל"ג

שם הני נוגעין בעדותן הן דאי לא אמרי הכי אמרינן להו זילו הבו ליה אגר ביתא להאי, ע' שער משפט סי' ק"מ סק"ה

שם אמר מר זוטרא אי טעין ואמר ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדר ביה תלת שנין ביממא ובליליא טענתיה טענה כו', ע' בחדושי מהר"י מג"ש ובת' הרשב"א ח"ד סי ד' ובאור שמח פי"ב מה' טוען

רשב"ם ד"ה דייני דשפילי שאינן בקיאין בדין דייני הכי לקבל עדות אלו אם כבר נתנו שכר הבית למשכיר כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ק"ג

תוד"ה הני. וא"ת ואמאי הוו נוגעין בעדות הא איכא מיגו דהו"מ אמרי פרענא לך אגר כו', ע' בחידושי רמב"ן ובשער משפט סי' ק"מ סק"י ועוד ע"ל ל"א ע"ב תוד"ה וזו באה ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אמר. וכאן נמי אמאי לא נחקור אותן מספק כו', ע' לח"מ רפי"ב מה' טוען

ע"ב ומודי מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות כו', הרשב"ם מפרש דקאי על המערער והתוס' כתבו דקאי אעדים, וע' בשו"ע סי' ק"מ ס"ח ובמפרשים שם מה שהאריכו בזה

שם אתא לקמיה דר"נ א"ל זיל ברור אכילתך א"ל רבא הכי דינא הממע"ה כו', הנה הרי"ף האריך בזה דאין הלכה כרבא נגד ר"נ וע' ברא"ש פ' הנזקין גבי שט"ח היוצא על היתומין. וע"ע מש"כ בת' שיבת ציון סי' כ'

דף ל' ע"א תוד"ה לאו. תו לא מצי למיטען קמי דידי זבנה מינך או קמי דידי דר בה חד יומא כו', ע' תומים סי' ק"ד סק"ב.