אור הישר (נזיקין ב) קנח

באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן, ע' בת' הגרע"א ר"ס קס"ח

תוד"ה דמוקי לה. משום דר' יוחנן סבר ח"ש אסור מה"ת כו', ע' בס' שאילת דוד קונטרס החידושים

בא"ד וי"ל כיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב ליה כו', ע' נובי"ק חא"ח סי' ל"ו ובפתיחת הפמ"ג לה' שחיטה שורש ב'

בסה"ד דהיכי משתבע דאוכל חצי שיעור הא מושבע ועומד מהר סיני הוא ע"כ. וכה"נ דעת הרשב"א בתשובותיו סי' תרט"ז דאין שבועת ביטוי חלה על ח"ש לפ"מ דקיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת. וע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ד ה"א מה' שבועות וע"ע בעונג יו"ט סי' ע"ו ובנועם ירושלמי פ"ו דתרומות ובת' ברית יעקב חא"ח סי' ב' ג' ובגבורת ארי ליומא ע"ג ע"ב ובת' באר יצחק חא"ח סי' ט' וחאה"ע סי' א' ובס' חזקה רבה חי"ד סי' ב'

דף כ"ד ע"א ר"ש לטעמיה דל"ל איסור כולל דתניא רש"א האוכל נבילה ביוה"כ פטור, ע' בת' הגרע"א סו' ק"פ

שם בשלמא לר"ל משכחת לה בלאו והן כו', ע' בס' תכלת מרדכי מאמר ראשון וע"ע במיוחסות להרמב"ן סי' רמ"ג ובת' באר יצחק סי' יוד

שם הכי השתא התם כיון דמעיקרא אכיל והדר אישתבע ליה חשובי אחשביה אלא הכא מי אחשביה, וכה"ג אמרינן בשבת קמ"ד ע"ב כיון דאחשבינהו הוה להו משקה, וסברא כזו אשכחן ברא"ש ר"פ כל שעה גבי חרכו קודם זמנו מותר בהנאה וז"ל ומיירי בנפסל מאכילת כלב יש שרוצים לאמר דה"ה דמותר באכילה נמי דעפרא בעלמא הוא אבל ז"א דניהי דבטלה דעת האוכל אצל כ"א מ"מ כיון דאיהו אכיל לה אסור וכ"כ הרב הברצלוני ז"ל ע"ש. וכ"כ הריטב"א במכות די"ז ע"א דלהכי ס"ל לר"ש כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן דמלקות הוא על מזיד וכיון דאכל במזיד הרי אחשביה לחומר איסור להתחייב עליו בכל שהוא אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות ע"ש

ועפ"ז יש לכאורה לדקדק בהא דפליגי ר"י ור"ל בשבת ע"ו ע"א במוציא עצה כמלא פי פרה לפרה דר"י סבר פטור אכילה ע"י הדחק ל"ש אכילה ור"ל אמר חייב אכילה עיה"ד שמה אכילה ע"ש, ולפי הנ"ל מאי נ"מ הלא עכ"פ איהו אחשביה לשיעור זה להוציאו ויהיה חייב מטעם אחשביה, וי"ל דגם בסוגיין דקאמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים אשתו אסורה עליו אלמא אכילה היא, אמנם הלא זהו דוקא לגבי דידיה, אבל האם נחשבת אכילה לזולתו משום דאיהו אחשביה לדידיה, זהו ודאי לא ניתן להאמר, ולפ"ז התם נמי גבי מוציאי אוכלי בהמה הלא שיעורו חכמים לפי כלל המוציאים המתאימים עם תכונות הבהמות בכמות מיני אכילתן לפרטיהם כל אחת ואחת לפי תכונתה, ולהכי תנן תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל כו', והשתא כשהוא הוציא מלא פי עצה לפרה איך נוכל לומר בזה אחשביה לבטל בזה חז"ל שקבעו בזה ע"פ כלל המוציאים, הלא אכילה כזו אל הפרה היא רק ע"י הדחק. ולכן פליגי רק בזו אי אכילה ע"י הדחק נקראת בזה אכילה או לא, ועמש"כ בזה בחידושי ליבמות ד"מ ע"א

רש"י ד"ה ה"ג אלא כדרבא. אבל נבילות ראויות לאכילה הן וארי הוא דרביע עלייהו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ד

בא"ד ולא גרסינן משכחת לה כדרבא כו', ע' תשבץ ח"א סי' ק'

תוד"ה האוכל נבלה. דאית ביה איסור עשה שאינה זבוחה כו' ולריצב"א אין נראה פי' זה כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ד' ובמש"כ בחידושי לחולין ל"ז ע"א בתוד"ה השתא וע"ע בהקדמת בית אפרים לחי"ד ובדורש לציון דרוש א' בהגה"ה ובת' דבר אברהם סי' ט"ו ובס' חזקה רבה חי"ד סי' א' וסי' ג'

תוד"ה אלא הן. וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ט"ז וסי' כ' וע"ע בת' הריב"ש סי' קנ"ט ובתומים סי' ע"ג סק"ד ובהחידושים שבסוף ס' הפלאה ובעמק יהושע סי' י"ג

תוד"ה אלא כדרבא. ועו"ק לר"י דתניא בתוספתא דשבועות שבועה שאוכל ואכל אוכלין אסורין כגון פיגול נותר וטמא פטור ור"ש מחייב כו', ע' אור שמח פ"ה ה"ו מה' שבועות

בא"ד וליכא למימר דלמלקות איירי דלא בעינן לאו והן דלקמן בס"פ משמע דבקרבן איירי כו'. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ע' אות א' ובס' שאילת דוד קונטרס החידושים

ע"ב למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מינו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים. ע' תשב"ץ ח"א סי' ק'

שם ואם איתא משכ"ל חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחייל אתמרים חייל נמי אחלב כו', ע' שעה"מ פ"ג ה"י מה' נדרים

שם כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני, כו', ע' חוט המשולש חלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' מ"ה ובקובץ הערות ליבמות סי' ל"ד. ב

שם והרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם כו' שבועה דאית ליה שאלה לא קתני הרי הקדש הא