אור הישר (נזיקין ב) קנז

דף כ"ב ע"א אי הכי אמאי מצטרפות סוף סוף זיל להכא ליכא שיעורא וזיל להכא ליכא שיעורא כו', ע' מל"מ רפ"ד מה' שבועות

ע"ב בעי רבא שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כו', ע' מה שהאריך בזה בת' מהרי"ק סי' קס"ה

שם בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כו'. ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ד

במשנה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים. ע' בת' הריב"ש סי' רצ"א

שם אבע"א סברא דא"ל אינש לחבריה נטעום מידי ועיילי ואכלו ושתו, ע' תוס' יומא ע"ו ריש ע"ב ובגבורת ארי שם

רש"י דיה נזיר שאמר. ויודע הוא שאין שבועה חלה עליו, ע' בת' הגרע"א סי' קס"ה

תוד"ה אהיתירא. אפילו לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ח כו' אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ואפילו איסור בעלמא ליכא מדאורייתא אלא מדרבנן, ע"ל כ"ג ע"ב תוד"ה דמוקי ובע"ז י"ב ע"ב תוד"ה אלא ובמל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת ובנוב"י מ"ת חא"ח ס' נ"ג ובס' עולת שמואל ח"א סי' כ"ד

תוד"ה תא ונטעום. וא"ת מה ענין טעימה אצל אכילה וי"ל שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה ע"כ, וקשה הלא לעיל ע"א קאמר רבא מחלוקת בשלא אוכל אבל בשלא אטעום דברי הכל בכל שהוא ועלה פריך הש"ס פשיטא, והשתא אם יש מקום לאמר כדכ' התוס' דבלשונם הוו קרו לאכילה טעימה. א"כ אין מקום לכל חידושא דרבא ומאי פשיטותא דהש"ס, ואדרבא נראה דכל קושית התוס' מה ענין טעימה אצל אכילה, נובע מחידושא דרבא לעיל ופשיטותא דהש"ס יחד עם מסקנת הגמרא שם קמ"ל דלא נימא אטעום כדאמרי אינשי ע"ש וצ"ע

תוד"ה אב"א. ותימא כיון דאיכא סברא ל"ל קרא כו', ע' שאילת שלום והע"ש לשאילתות ס"ס ע'

דף כ"ג ע"א ותירוש חמרא הוא וכתיב ואכלת, ולענין שאר משקין אי הוי שתייה בכלל אכילה ע' בת' באר יעקב חא"ח דף כ"ו ע"א

שם כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתייה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב, ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ע' אות ה' ובנועם ירושלמי רפ"ב דמע"ש

שם שבועה שלא אוכל פת חיטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל חייב על כל אחת ואחת ודילמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי הו"ל למימר חטין ושעורין וכוסמין כו', וקשה הלא תירוץ כזה נופל על לשון הכתוב לאמר א"כ נכתוב רחמנא בלשון זה ומדכתב הכי ש"מ דכוונת התורה הוא בדרך זה. משא"כ הכא דנחתינן לכוונת הנשבע, א"כ י"ל דכמו להמקשן בש"ס לא עלה על דעתו תירוץ התרצן דהו"ל אמר חטין ושעורין וכוסמין כמ"כ לא עלה על דעת הנשבע, ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דילמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי, וי"ל עפ"מ שיל"ד נשייליה להנשבע מה היה בדעתו בשעת השבועה, ובע"כ כמש"כ התוס' לעיל ד"כ ע"א בד"ה לישנא, שאומר שבדעתו כל מה שיהיה משמעות לשונו א"נ כגון ששכח מה היה בדעתו, ועפ"ז החליטו במשנתנו דין של נשבע כזה, וא"כ קושית המקשן היא על דין המשנה מנא להו לחכמי המשנה להחליט שיהיה חייב על כל אחת ואחת דילמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי, ולפ"ז שפיר תירץ לו כיון שהנודר אמר ששכח מה היה בלבו או שתלה בכל מה שיהיה במשמעות לשונו, א"כ שפיר נוכל להניח בכוונתו ע"פ הלישנא יתירה שאמר פת גבי כל אחת ואחת ש"מ דלהנך כולן בדוקא היתה כוונתו, ועפ"ז החליטו חכמי המשנה דחייב על כל אחת ואחת, וכל השקלא וטריא בש"ס היתה על דין המשנה כנלע"ד

תוד"ה גמר שכר. ועוי"ל דר' יהודה יליף דשתייה בכלל אכילה כדיליף בירוש' מדכתיב וכל דם לא תאכלו כו', ע' נחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ו

תוד"ה כגון. וא"ת מאי איריא אכל ושתה אפילו שתה תרי זימני נמי כו', ע' בת' מהרי"ל דיסקין ח"ב סי' פ"ב

ע"ב ודילמא ע"י תערובות, ע' בת' הגרע"א סי' מ"ו

שם רב אחא בריה דרב איקא אמר במסרהב בו חבירו עסקינן דא"ל בא ושתה עמי יין ושמן ודבש דהי"ל לאמר שבועה שלא אשתה עמך יין ושמן ודבש ל"ל לחייב על כל אחת ואחת הנה רב אחא בא לאמר דהכא נמי אפשר להבין מלישנא יתירא דקאמר יין ושמן ודבש כמו לעיל ע"א ביתורא דפת פת ועמש"כ בחידושי שם

שם מפרש נמי גופיה תיקשי אמאי מושבע מהר סיני הוא, ע' מל"מ פ"ה ה"ה מה' שבועות

שם רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן אי בסתם ואליבא דר"ע כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' ס"ד ובמיוחסות סי' רמ"ד

שם ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן כו', ע' בת' הגרע"א סי' ע"ו ובת' באר יצחק חא"ח סי' יוד וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' קמ"א

שם בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דמוקים לה למתניתין כדברי הכל כו', ע' בת' הרשב"א סי' תרי"ד וסי' תרט"ז. ם

שם אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו