אור הישר (נזיקין ב) קנו

ובס' חזקה רבה חי"ד סי' קמ"ז ובאור שמח פי"א ה"ו משגגות ובס' שאילת דוד קונטרס החידושים

ע"ב ואר"ל כאן שנה רבי ידיעות ספיקות מתחלקות לחטאות ורי"א כשם שידיעות ודאי בעלמא מתחלקות לחטאות כך ידיעות ספק מתחלקות לאשמות כו', ע' בת' בית דוד סי' ה' וע"ע בירושלמי דמכילתין פ"ב ה"א ובהוריות פ"ג ה"ב ובראב"ד לתו"כ חובה פרשה י"ב

במשנה שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דר"ע אמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא חייב שזה חייב כו' ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ח

תוד"ה כאן. דהכא לא פליגי ארבי אלא לענין אשם תלוי אבל בהא דמחלקת לחטאות מודה. ע' כ"מ ומל"מ ספ"ו משגגות

דף כ' ע"א האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כו'. הנה מכאן מוכח דביום היארצייט ליכא חיוב להתענות רק במפרש בתורת נדר כדכתב בת' שבות יעקב ח"ג חא"ח סי' י"ח בשם ת' מהרי"ק סי' ל"א

רש"י ד"ה איסר זה. אם אמירתו בלשון שבועה כגון איסור שלא אוכל ככר זה כו' ואם לאו אלא הוציאו בלשון נדר כו', ע' בס' שאילת דוד קונטרס החידושים

תוד"ה לישנא. וא"ת נשייליה מה היה בדעתיה כו' ע"כ. כה"ג ע' בתוס' כריתות ר"פ אמרו לו ובב"מ ד"ג ע"ב ד"ה מה לפיו ובנזיר ד"כ ע"א ד"ה מי שהיו

תוד"ה שלא אוכל בשר. לא חש התנא לדקדק בלשונו כו' ע"כ, וכ"כ הר"ן בתשובה סי' מ"ח

ע"ב תריץ ואימא הכי איזהו איסור נדר האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כו', ע' בת' בית דוד סי' י"ג

שם סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הוי עליה איסור ודאי לאו מיתסר בנדר הוא קמ"ל, ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' יוד ובאור שמח פ"ג ה"ה מה' נדרים וע"ע בת' הרשב"א סי' תר"ג וסי' תרי"ד

שם נשים חייבות בקידוש היום ד"ת דא"ק זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנה בזכירה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ט

רש"י ד"ה דהא כתיב קרא לא ינקה, ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל ח"ב סי' א' אות ד'

תוד"ה דכי לא נדר. כגון שאמר קונם שלא אוכל ביוה"כ או שלא אוכל נבלות וטרפות לא חייל דאין איסור חע"א כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' יוד

בסה"ד ומיהו לר' יהודא בן בתירא דאית ליה לקמן בפרקין דנשבע לקיים את המצוה חייב כש"כ נדרים שחלים לבטל שיחולו לקיים. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ע' אות א'. תוד"ה כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה. איפכא ליכא למימר דלחומרא מקשינן כו', ע' סנהדרין נ"ג ע"א ובס' המאיר לעולם ח"א סי' כ' ובחידושי פנים מאירות לקידושין ל"ה ע"ב

דף כ"א ע"א אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר ע' בת' מהרי"ק סי' קל"ד

שם אוכל ולא אוכל עובר בלא יחל דברו כו', ע' העמק שאלה ל לשאילתות פ' ויקרא סי' ע"א ות א'

תוד"ה חוץ הראשון. וי"ל דשאני התם דבדבור עושה מעשה שהבהמה נמנעה מלאכול והוי כמו מימר כו' ע"כ, וקשה הלא גבי מחמר נמי נעשתה מעשה כזאת. שע"י קול דבורו מנהיג הבהמה כדפירש"י בשבת קנ"ג ע"ב, ואפ"ה קרי לה רבא שם דלית בה מעשה וצע"ק, ועמש"כ בחידושי לתמורה ד"ג ע"ב וע"ע בת' שבות יעקב ח"ג חא"ח סי' ל"א

תוד"ה חוץ השני. ואע"ג דעדים זוממין קרינהו רחמנא מעשה כו' מ"מ חשיבי אין בהן מעשה דהא בפ"ק דמכות יליף מיניה ר' יהודא בעלמא דלשאב"מ לוקין עליו ע"כ, וקשה הלא אדרבא במקום ראייתם מהא דהתם הו"ל טפי להקשות דזהו גופא טעמא בעי מה ענין לשאב"מ דעלמא למילף מהא דעד"ז דהתם רק רחמנא קרייה מעשה, ואפ"ל דבב"ק גופא צריך להבין אם אין בו מעשה בהחלט מדוע קרייה רחמנא מעשה, ובע"כ כוונתם דהאי ועשיתם לו כאשר זמם הוא לעשות האי עשייה קאי על הב"ד היינו שהב"ד יעשו לו כאשר זמם הוא שהב"ד יעשו לאחיו, ואצל הב"ד היא באמת פעולה ממשית ולפ"ז שניהם צדקו יחדיו דאע"ג דלית ביה מעשה גבי עד"ז כמו בכל לשאב"מ ונוכל למילף מינייהו מ"מ רחמנא קרייה מעשה לפי המטרה התכליתית שבאה ע"י העדים הפעולות הממשיות של הב"ד כנלע"ד, וע"ע תומים סי' כ"ח ס"ק ט"ו

ע"ב ת"ש ר"ע אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב ואס"ד בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' צ"א

שם ור"ל, אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן אי בסתם ואליבא דר"ע כו', ע' פלתי סי' פ"ז ס"ק י"ג ובת' בית אפרים חי"ד סי' ל"ד ובס' עולת שמואל ח"א סי' כ"ו

תוד"ה כר"ש ס"ל. ור' יוחנן דאית ליה בפ"ב דיומא דח"ש אסור מה"ת אתי שפיר כרבנן דבח"ש ליכא מלקות אלא איסור בעלמא כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שנ"ט

תוד"ה ולא אמרו. אבל בשבועת ביטוי דאין בו כרת אלא לאו והקרבן תלוי בלאו כי היכי דלוקין אכל שהוא מביא קרבן אכל שהוא, ע' עמק יהושע סי' יוד וע"ע בת' הגרע"א סי' קנ"ד.