אור הישר (נזיקין ב) קנה

דף י"ז ע"א בעי רב אשי טימא עצמו במזיד מהו באונס גמירי שהייה כו' א"ד בפנים גמירי שהייה ל"ש באונס ול"ש במזיד, ע' שאגת אריה סי' ל"ב

שם א"ד באונס גמירי שהיה ל"ש בפנים ול"ש בחוץ, ע' נזיר י"ז ע"ב תוד"ה ובא חבירו ובלח"מ פ"ה הי"ט מה' נזירות

שם מתקיף לה ר"ז אלא דקיי"ל טמא ששימש במיתה היכי משכ"ל אי דלא שהה היכי עביד עבודה אי דשהה בר כרת הוא כו', ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' כ' ובמעין החכמה דף ס"א ע"א

תוד"ה או א"צ. ורב אשי דפליג עליה התם וחשב שהייה כמעשה כיון דתחילת הלבישה ע"י מעשה כו', ע' בת' הגרע"א סי' צ"ו

תוד"ה נזיר בקבר. ונראה דההיא דנזיר דמפליג בין בחיבורין בין שלא בחיבורין אתי כמ"ד במס' שמחות דאפילו, באותו יום שנטמא אינו יכול לחזור ולטמא כו', ע' ס' האשכול ה' טומאת כהנים סי' נ"ב ובנחל אשכול שם ובס' יראים סי' שי"א ובח"ס חי"ד סי' של"ט ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רל"ג

ע"ב משכחת לה כגון שבא בקצרה והפך בצינורא, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ב

שם גופא א"ר הונא זר שהיפך בצינורא חייב מיתה ה"ד אי דלא הפך לה לא מיעכל פשיטא כו', ע' יומא י"ב סוף ע"א ובגבורת ארי שם ולדף כ"ד ע"ב

שם הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו כולו חוץ מחוטמו טהור כו' ע' יומא נ"ב סוף ע"ב ובגבורת ארי שם במלואים

שם וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה אסרה תורה, ע' תוס' זבחים פ"ב ע"ב ד"ה לא נצרכה מנחות כ"ז ע"ב ד"ה למעוטי ובמל"מ פי"א ה"ד מה' שגגות

תוד"ה ואין שוחטים שם קדשים קלים. וה"ה דאין אוכלין דגגים ועליות לא נתקדשו כו', ע' בלקוטי הלכות לפסחים דף פ"ה ע"ב ובאור שמח פ"ו ה"ז מבית הבחירה

דף י"ח ע"א ואי בעם הארץ אידי ואידי אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא, ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' י"ג

שם ואלא בשאין סמוך לווסתה כו' אכניסה אנוס הוא כו'. ע' נובי"ת חי"ד סי' צ"ו ובס' חזקה רבה חי"ד סי' רל"ב

שם כניסה תנינא נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן, ע' בעל המאור ומלחמות ובס' המאיר לעולם ח"א סי' ט"ו

שם אמר מר פירש מיד חייב היכי עביד א"ר הונא משמיה דרבי נועץ עשר ציפורניו בקרקע כו', ע' תוס' הוריות ד"ח ע"ב ד"ה חייב

שם שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ד

תוד"ה והא נמצא קתני. תימה דעדיפי מיניה הו"מ למיפרך מהא דקתני סיפא כו' ע' מה ש שמיישב לקושית התוס' בת' הגרע"א סי' ס"ב

תוד"ה המשמש מת. וצריך לאוקמה דפירש בקישוי כו', ע' בת' שיבת ציון סי' ל"ז

ע"ב אלא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דלא ניפריש מיד מנלן אמר חזקיה א"ק ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא עליו. והנה בקדושין ס"ה ע"א דריש חזקיה גופיה מהאי קרא לתפיסת קידושין בנדה, וקשה איך משמע ליה תרווייהו מהאי קרא הלא בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת נקטינן דבר הלמד מענינו ומקרא זה מרישא לסיפא וכן כל הפרשה שם בטומאה איירי ואיך דריש ליה לתפיסת הווייה דקידושין ועמש"כ בחידושי שם וצע"ק

שם ת"ר והזרתם את בנ"י מטומאתם א"ר יאשיה מכאן אזהרה לבנ"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן כו', והנה דעת התוס' ביבמות ס"ב ע"ב ד"ה חייב דסמוך לווסתה דאורייתא וכ"ה בס' התרומה אבל הב"י בסי' קפ"ד הביא בשם הרשב"א הרא"ש והר"ן דהוא דרבנן והאי קרא הוא רק אסמכתא, ומה שיל"ד בזה טובא להנך דסברי ווסתות דרבנן מה מקום לאזהרה זו מן התורה ע' בנוב"י קמא חי"ד סי' נ"ה ובס' באר מרדכי ה' נדה סי' קנ"ד ובס' חזקה רבה חי"ד סי' מ"ם

שם כל שאינו פורש מאשתו סמוך לווסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים כו', הנה הא דתלי בבני אהרן מפרש בשאילתות פ' מצורע ריש סי' פ"ט משום דנפישא זכותייהו וע"ש במפרשים, ולולא דבריהם ז"ל אמינא משום דבגמרא ילפינהו מסמיכות הפרשיות כדאמרינן הכא

שם אר"ח בר אבא אר"י כל הפורש מאשתו סמוך לווסתה הויין לו בנים זכרים כו', ע' ב"ב ד"י ע"ב

דף י"ט ע"א כדתני דבי ר"י כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה, ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ב ובת' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"א

שם שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב, ע' כתובות כ"ז ע"א תוד"ה ואם נשאל ובמה שהאריך בזה בס' חזקה רבה חי"ד סי' רכ"ח

תוד"ה הרי העלם מקדש. אור"ת דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד אבל חטאת קבועה חייב כו'. ע' בת' הגרע"א ס"ס ה' ובת' מנחת ברוך סי' ט'

תוד"ה הלך בראשון, אבל הכא איירי ברה"ר דמוקמינא ליה בחזקת טהרה, ע' פר"ח יו"ד סי' ק"י כללי ספק ספקא ובת' הרי"מ חי"ד סי' ט'