אור הישר (נזיקין ב) קנא

תוד"ה אבל. ולא אזרוק וזרק חייב לכו"ע, ע' שאילתות פ' ויקרא ריש סי' ע' ובהע"ש שם

בא"ד וי"ל דמשמע ליה דפטר אפילו נשבע על הככר וזרקו לים והתרו בו בשעת זריקה הנה כוונת התוס' בתירוצם נראה להסביר עפמש"כ התוס' ביבמות ד"פ ע"א ד"ה נעשה, דכיון דאח"כ נתגלה הדבר אע"ג דבשעת ההתראה היה הדבר ספק מ"מ אמרינן איגלאי מילתא למפרע ולא נחשב להתראת ספק, דהעדר הידיעה מן המתרה לשעתו לא נחשב לספק אחרי התגלות הבירור אל התכלית ע"ש אמנם לפ"מ דאכתי לא דמי דהתם גבי ספק שמא יביא שערות מונח הספק דלשעתו והבירור המאוחר בידי שמים, משא"כ הכא דאכילת הככר עם זריקתו לים הוא בידי אדם, ומשו"ה הקשו התוס' בתר הכי דעכ"פ למ"ד בטלו ולא בטלו חשיב התראת ספק כמו גבי שיבר כנפיה כו'. וע' בס' ציץ הקדש ח"א סי' ב' ובת' משיב דבר ח"ד סי' ס"ח

תוד"ה ר"ע. ור"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא לא מצי גמר דאיכא למימר שכן קנס כו', ע' תוס' מכות ד"ד ע"ב ד"ה הא לא קשיא ובת' מהרי"ל דיסקין ח"ב סי' א' אות י"ח

ע"ב ר"ע מ"ט קא מחייב לשעבר דדריש ריבויי ומיעוטי רבי נמי דריש ריבויי ומיעוטי כו', ע' מל"מ פ"ג ה"ט מה' עבדים ובפר"ח ליו"ד סי' פ"ד סק"ז וברי"ט אלגזי לבכורות רפ"ו

רש"י ד"ה דדריש ריבויי, כך מפורש בסנהדרין ט"ו גבי והומת ותלית דריבה ומיעוט לחודיה מביא כל כעין הפרט בלא ריבויא בתרא ורבי נמי דריש ריבוי ומיעוט כו'. ע"ל ד"ז ע"א תוד"ה אחת ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' צ"ה

רש"י ד"ה חוץ מן השטרות היה חייב לו לאדם בשטר ה' סלעים כו', ע' בס' שאילת דוד קונטרס החידושים

תוד"ה ונעלם. א"נ איצטריך לידיעה בתרייתא כו' ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

תוד"ה יצאו שטרות. הא דמשמע הכא דשייך בשטרות מכר מדאיצטריך למעוטי שטרות מפורש במקום אחר, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ר"ג

דף ה' ע"א תוד"ה שתים וריב"א מפרש שתים דהוצאה דחיוב והוצאה דפטור שהן ד' כו', ע' במראה הפנים לירושלמי דריש מכילתין

ע"ב תוד"ה א"כ תימה תיקשי נמי ליה טיהרת בהרת מלצרף כו' נמי יצטרפו, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח אות ג'

דף ו' ע"א א"ר יוסי שאל יהושע בנו של ר"ע מר"ע כו', ע' תוס' ב"ב קי"ג ע"א ד"ה ומטו בה ובשבת ק"ג ע"א ד"ה ור' יהושע ובמה שנרשם שם עה"ג

תוד"ה אע"ג. ושנים שהן ארבעה משמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת כו' ועוד כיון דלספחת לא קאי אלא אשאת מנ"ל לרבות שתי תולדות כו', עמש"כ בזה בשירי קרבן לירושלמי דריש מכילתין ד"ה מראות נגעים

ע"ב ת"ר בהרת עמוקה וכן הוא אומר ומראה עמוק מן העור. ע' מה שהאריך בזה הרשב"א בחידושיו לנדה י"ט ע"א

שם כגון מלכא ואלקפטא רופילא וריש גלותא האי זה למעלה מזה הוא כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח אות ה'

שם ת"ר מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו כו', ע' בת' הרשב"א סי קמ"ז

דף ז' ע"א אימא בה למעוטי מקדש דלא סגי ליה בקרבן עולה ויורד עד דמייתי קרבן קבוע, ע' בת' מנחת ברוך סי' ט'

שם רבי אמר אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה ע' בתוס' לקמן י"ט דיש ע"א

שם שלש כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאינן נאכלין ולר"ש דאמר כו' הארכתי בזה בחידושי לזבחים מ"ז ע"ב

שם כל שאינו קרב על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול כו', בנוגע לחילופי הגרסאות בזה עמש"כ בחידושי לזבחים י"ד ע"א

שם אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא לכל טומאתו וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו כו', ע' משך חכמה לפ' ויקרא בפסוק אז כי יגע בטומאת אדם וע"ע דורש לציון דרוש ז'

רש"י ד"ה מידי דהוה אשמיעת קול. שבועת העדות ושבועת ביטוי דאיתנהו נמי בקרבן עולה ויורד ואין עונש על זדונו לא מיתה ולא כרת ע"כ, והנה אע"ג דקרבן עולה ויורד לא בעי כרת ומיתה מכ"מ לאו מיהא בעי כדהאריך בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא ר"ס ע'

תוד"ה ואימא אף תרומה. דסוגיא דהכא כברייתא דתו"כ דתניא התם בכל קדש לא תגע כו', ע' לקוטי הלכות לזבחים דף ל"ב ע"ב

בא"ד וה"ה דהו"מ למיפרך לפי סוגיא דמכות הניחא לר"ל כו'. ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

ע"ב תוד"ה יש לי בענין הזה להביא שלש טומאות. אכתי איכא טובא כגון אוכל תרומה בטומאה וטמא ששימש כו', ע' מה שמיישב לקושית התוס' בהתוה"מ פ' אחרי סי' מ"ב

דף ח' ע"א ולר"ש בן יוחאי דאמר יולדת נמי חוטאת היא עמש"כ בחידושי לכריתות כ"ו ע"א

שם אימא מצורע כו' התם מנגעיה דאכפר ליה וקרבן לאישתרויי בקהל כו', ע' בס' ויוסף שאול בחידושיו לערכין דף י"ז ע"ב

שם ולר"א הקפר דאמר נזיר נמי חוטא הוא מאי איכא למימר, לכאורה מאי מקשה מר"א