אור הישר (נזיקין ב) יד

תוד"ה דתני ר"ח. אי גרסינן תני אתי שפיר אבל אי גרסינן דתני תימא כו', ע' ש"ש שמעתא ד' פ"א ובת' אחיעזר חי"ד סי' י"ז

תוד"ה הג"ה וש"מ רובא דאורייתא. חשיב ליה רובא דליתא קמן דברובא דאיתא קמן לא צריך למידק כו', ע' מה שהק' במהרש"א ומה שתירץ בת' לחם שלמה סי' כ' וע"ע בש"ש שמעתא ד' פ"א

תוד"ה לימא. וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחו"ל מותרת כו', ע' ש"ש שמעתא א' פ"א וע"ע בת' הרא"ש כלל י"ט סי' א'

ע"ב דילמא שאני הזיקא דרבים מחזיקא דיחיד כו', כה"ג אמרינן לעיל ד"ב ע"ב גבי היזק ראיה, הזיקא דרבים שאני, וע' ראב"ן סי' א'

דף כ"ה ע"א ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולן כו', ע' ברכות ד"ג ע"ב תוד"ה רוח צפונית ובחידושי תולדות יעקב לברכות שם

שם מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא כעבד שנוטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה קשיא, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

רש"י ד"ה אלא למזרח העיר. שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא"כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת כו', ע' בפירוש הרא"ש לתמיד ד"ל ע"א ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה לכל רוחתא אוקמן. כל הני אמוראי לית להו הא דתניא בברכות ד"ל שחייב אדם להתפלל נגד ירושלים כו', ע' מה שהאריך בזה בת' משיב דבר ח"א סי' יוד

ע"ב הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין כו', ע' בס' גליוני הש"ס מהגאון ר' יוסף ענגיל ז"ל לברכות ד"ה ע"ב

שם א"ר אשי כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי ר' יוסי בגיריה דידיה, ע' בת' הריב"ש סי' תקי"ז

תוד"ה עני והעשיר הוה רבותא נקט שהיה עני ולא איבעי להו לאסוקי אדעתייהו שיבנה האפדנא כו', ע"ל מ"ה ע"א תוד"ה מאי נ"מ

בא"ד אר"ת דהכא היינו טעמא משום דלא קביעא תשמישתייהו כל כך כו', ע' בת' הגרע"א סי' קנ"א

דף כ"ו ע"א אבל אילן לגפנים בעינן טפי, הר"י מג"ש פי' בשם רבו האלפסי ז"ל דהאי טפי הוא ד' אמות, וע' במג"מ ולח"מ פ"י ה"ח משכנים ובבאר מים חיים בסוגיין

שם אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למקצייה וא"ר חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה כו', הנה הגאון מהר"ש קלוגר ז"ל בתשובותיו טוב טעם ודעת חי"ד ה' מאכלי עכו"ם סי' ה' הקשה הלא אחרי שהביא לו מהא דרב אסר ל"ל להביא נמי בתר הכי מהא דר' חנינא ותירץ דאי הוה א"ל רק דברי רב היה משמע דהוה איסור ממש וא"כ איך יאמר מר אי ניחא ליה ליקוץ לכך הביא דברי ר"ח דמוכח דטעמא דרב גופיה הוא רק מכח סכנה ואי ניחא למר לכנס בסכנה יקוץ ע"ש

וקשה דאי מטעם איסורא לא הוה מצי למימר ליה מר אי ניחא ליה ליקוץ כש"כ אי הוה טעמא משום סכנה, דלבד מה שהוא נגד הנימוס לאמר לו שיכניס עצמו בסכנה הוא כנגד הדין טפי דחמירא סכנתא מאיסורא כדמסקינן בחולין ד"י ע"א

לכן נלע"ד עפ"מ דאמרינן בב"ק צ"א ע"ב אם היה מעולה בדמים מותר לקוץ ואסמכיה אקרא ע"ש, ולפ"ז ליכא בזה לא איסורא ולא סכנה כיון דהתורה התירה הכי לכתחילה. והכא דהצפרים היו מפסידים בפרדיסיה. הלא מצי טעין רב יוסף דההפסד בפרדס עולה יותר מכל שוויין של הדקלים, והוי כמו מעולה בדמים דמותר לקוץ לכתחילה, משו"ה הביא לו הא דרב והא דר"ח להורות לו דלדעתיה איכא בקציצה זו איסורא וסכנתא ביחד, אבל מר אי סבירא לך דהקציצה היא משום דמעולה בדמים א"כ ליכא לדידך לא איסורא ולא סכנתא ע"פ הוראת הכתוב, א"כ זיל קוץ, וע' בסוגיין תוד"ה אנא לא קייצנא

רש"י ד"ה מ"ש מזורה בשבת דחייב אע"פ שהרוח מסייעתו כו' ע"כ, וכן פירשו כל הראשונים זולת הראב"ן בסי' א' מפרש באופן אחר

תוד"ה אפומא דחצבא. ולפי הענין משמע שהיה בנין חזק כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק' סי' ד'

תוד"ה זיקא. אבל הכא אין עושה לבדו כל עיקר אלא ע"י הרוח כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ט'

ע"ב אימא סיפא של הקדש הבאים בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין ואי בתר אילן אמאי לא מועלין כו', והא די"ל דאזלינן בתר אילן וקרקע ביחד והוי זו"ז גורם ומותר ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א

רש"י ד"ה ואין מביאין ממנו בכורים א"צ להביא ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך, הנה מלשון רש"י שכ' אינו צריך משמע שאם רצה להחמיר על עצמו ולהביא יוכל להביא. אבל בע"כ אינו קורא דלא מצי למימר מן האדמה אשר נתת לי ה', וע"ל פ"ב ריש ע"א ובשאגת אריה סי' צ'

תוד"ה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים פיר"ח משום דאין מביאין גזל ע"ג המזבח כו', ע' ר"ש בכורים פ"א מ"ב ובס' באר מים חיים בסוגיין

דף כ"ז ע"א תוד"ה לחומרא. וא"ת והא נמי קולא הוא דמייתי בכורים כו' וי"ל דעולא לא איירי כו', כעין זה בתוס' זבחים י"ב סוף ע"ב ד"ה בן עזאי.