אור הישר (נזיקין ב) קמו

רש"י ד"ה ספק ספיקא. ובהא אפילו רבנן מודו וכי פליגי רבנן עליה דר"א היכא דמליא שדה טומאה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' ע"ו ובנובי"ת חאה"ע סי' נ"ט

ע"ב במשנה בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות, ע' בת' הריב"ש סי' תכ"ד ובת' שבות יעקב ח"ב חי"ד סי' ע"ב

רש"י ד"ה איסור. ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיה לא תלינן לקולא, על סמך דברי רש"י אלו התיר הר"ן בתשובה סי' ס"ז בכל מי שאינו יודע בטיב ניסוך לתלות בכל מה שאפשר להקל ע"ש

תוד"ה פתוחות. אבל בולשת אינם באים כי אם דוקא לאכול ולשתות, ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ח

דף ע"א ע"א אבל אומר לו מלטני מן העוצר, ע' ח"ס חי"ד סי' קכ"ז וע"ע בת' הרשב"א סי' תרפ"ו ושם תשצ"ט

במשנה המוכר יינו לעכו"ם פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין. ע' תשב"ץ ח"א סי' י"ד

שם כי כייליתו חמרא לעכו"ם שקלו זוזי מינייהו והדר כיילן להו כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רט"ז

רש"י ד"ה עול תחתי הוי משמע הוי במקומי כו' ע' מחנה אפרים ה' שלוחין סי' י"ד

תוד"ה אמר אמימר. אומר דאין זה עיקר הטעם אלא משום דאמימר סבר לה כר' יוחנן כו', ע' פמ"א ח"ב סי' נ"ב

תוד"ה פרדשני. אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ כו"ע מודו דקנו במשיכה או בהגבהה, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ד' ובס' חזקה רבה חח"מ סי' ע"א ובת' דבר אברהם סי' א'

תוד"ה רב אשי. והרוצה לחוש לדברי רש"י ור"ת המקנה בהמה לפוטרה מן הבכורה צריך שיתן הנכרי כסף וגם משיכת הנכרי בסימטא או לרשותו של נכרי כו'. ע' קצוה"ח סי' קצ"ד סק"ג

בסה"ד שאנן סהדי שהישראל גמר ואקני לנכרי כדי להפטר מן הבהמה, כה"ג בתוס' ב"מ ד"ל ע"ב ד"ה אפקרה וע' שבת י"ח ע"ב ד"ה דמפקרא

תוד"ה שקילו זוזי. והקשה ר"ת כיון דמשיכה בנכרי קונה א"כ מעות אינם קונות וא"כ מה היה מועיל המעות כו', ע'- אמרי נועם דיני קנינים דין ג' ובס' עולת שמואל סי' מ"ה

בא"ד א"נ י"ל דסבר האי דדחי דקניא משיכה או מעות בנכרי ע' ד בת' הגרע"א סי' ל"ז

ע"ב סוף סוף כי מסא לאוירא דמנא קנייא יי"נ לא הוי עד דמטי לארעיתיה דמנא כו', ע' קצוה"ח סי' קצ"ד סק"ג ובת' עונג יו"ט סי' כ"ח דהאריכו בזה דקנין כלי דהכא הוא מטעם חצר ע"ש, ולפי דבריהם צריך להבין פירש"י כאן שכ' וז"ל מדמטי לאוירא דמנא דנכרי קנייה נכרי בהגבהה עכ"ל, ואי משום לתא דחצר הלא קנה לו חצירו ומה צריך לקנין הגבהה, ולכאורה היה אפ"ל עפמש"כ במגיד משנה פי"ז ה"ח מגזלה דהא דאמרו גבי קנין חצר עומד בצדו היינו בתוכו, אבל בצדו וחוצה לו לא, ודעה זו מובא ברמ"א סי' רי"ש ס"א ובקצוה"ח שם, והשתא הכא בקנין כליו אף שהוא מטעם חצר אולם כיון דלא שייך עומד בתוכו משו"ה צריך לזה קנין ההגבהה, אכן קשה כיון דסוף סוף אתינן להגבהה משום חסרון האפשרות דעומד בתוכו א"כ כל ענין דקנין חצר בזה הוא למותר האם צריכינן לקנין על קנין. זולת אם נימא משום דקאמר בגמרא כי מטא לאוירא דמנא קנייה, וקנין הגבהה. לחודא אינו נופל על רשות דאויר לחודא, ובע"כ דהוא מטעם אויר חצר, אכן משום דלא משכחת בזה עומד בתוכו כדין קנין חצר, משו"ה צריך הצטרפות דקנין הגבהה כנלע"ד

והנה הא דאויר חצר קונה משנה מפורשת היא בגיטין ע"ט ע"א היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת, והא דיי"נ לא הוי עד דמטא לארעיתא דמנא אשכחן כה"ג בחולין ד"ע ע"א דקמבע"ל לענין בכורה אי אויר רחם מקדיש או נגיעה רחם מקדיש ע"ש, הלא דבמקום דבעי נגיעה לא מהני אויר, וה"נ בפסחים מ"ח ע"ב אהא דאמר ר"א הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה מבע"ל בטבלא שאין לה לבזבזין מהו תוך כלי בעינן והא ליכא א"ד אויר כלי בעינן והא איכא תיקו, הרי בהדיא דאויר לא מהני במקום שצריך נגיעה וה"נ יין נסך לא הוי רק במגע, ולענין אויר כלי שלא במקום קנין אשכחן בזבחים צ"ב ע"ב דקאמר תיפ"ל והא אפסיל ליה באויר כלי, וע"ש כ"ה ע"ב תוד"ה זאת אומרת ובמש"כ בחידושי שם ושם נ"ד ע"א תוד"ה ואי אמרת כו' וקדיש האויר בקדושת מזבח ובתוס' מכות י"ב ע"א ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' משיב דבר ח"ג סי' י"ז

שם ת"ש דאר"ח ב"א אר"י ב"נ נהרג על פחות י מש"פ ולא ניתן להישבון כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג

תוד"ה הב"ע. תימה ליבטיל ההוא פורתא בששים וי"ל כו', ע' שעה"מ פט"ו הכ"ה ממאכלות אסורות

תוד"ה מידי. דמשיכה בנכרי קונה כדאמר רב הכא כו', ע' תומים סי' ע"ב ס"ק נ"ד

דף ע"ב ע"א אלא ש"מ משיכה בנכרי קונה ש"מ, ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' י"ז.