אור הישר (נזיקין ב) קמה

ע' מהרש"א ובת' אגודת אזוב חא"ח סי' ט' וע"ע בת' הריב"ש סי' רפ"ח ובת' מקום שמואל, קונטרס שער התירוצים

תוד"ה. רבא אמר. בפ' כיצד צולין פליגי נמי רב ולוי בריחא כו', ע' בת' מהרי"ק סי' קל"ג

בא"ד ופי' שם רש"י ואע"ג דתניא כוותיה דרב דאסר מ"מ הלכה כלוי דשרי כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתמ"ט

דף ס"ז ע"א תוד"ה א"ר יוחנן. ה"נ לרבנן הוי דרשה גמורה מדאורייתא דטעם כעיקר דאורייתא כו וכה"ד הראב"ן ס"ס י"ז ובס' התרומה סי' מ"ט וברוקח סי' תע"ה דלא כרש"י

בא"ד וקאמר קרא תזבח ודרשינן ולא גיזה וא"כ אהדר איסור גיזה ללאו הלא תגוז, עמש"כ בחידושי לבכורות ט"ו ע"א

ע"ב והתניא אחד נ"ט לפגם ואחד נ"ט לשבח אסור דר"מ רש"א לשבח אסור לפגם מותר כו', הא דהוצרך להזכיר נ"ט לשבח הלא ל"פ אלא בלפגם ע' בס' פרי תואר ליו"ד סי' פ"א

שם מ"ט דר"מ גמר מגיעולי עכו"ם כו' ור"ש מ"ט דתניא לא תאכלו כל נבלה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ו

שם לא אסרה תורה אלא קדירה יומא כו', ע' משך חכמה לפ' מטות בפסוק זאת חקת התורה

תוד"ה ואידך. ותימא בפ' אלו עוברין פליגי ר"ע ורבנן דר"ע יליף טעם כעיקר מגיעולי נכרים ורבנן ילפי ממשרת כו' דגיעולי נכרים חידוש הוא כו', ע' מה שתירץ הגאון בעל חות דעת בספרו נחלת יעקב וע"ע בת' באר יצחק סי' ח'

, בא"ד אע"ג דסבר כל שהוא למלקות הא פר"ת בסמוך היינו, דוקא כשהאיסור בעין אבל לא ע"י תערובות, ע' בס' לפלגות ראובן ח"ו דף ס"ו ע"א

בא"ד דלא מצי ר"ש למילף טעם בעיקר מגיעולי נכרים כו' והלכך איצטריך משרת לטעם כעיקר כו', ע' בת' חמדת שלמה הא"ח סי' ט"ו וע"ע נובי"ק חי"ד סי' כ"ו ובס' עולת שמואל ח"א סי' כ"ו

דף ס"ח ע"א ור"ש סרוחה מעיקרא לא צריכה מיעוטא עפרא. בעלמא היא, ע' בכורות כ"ג ע"ב תוד"ה ואידך ובנוב"י, קמא חי"ד סי' כ"ו ובת' אחיעזר חי"ד סי' י"א וע"ע נובי"ת חי"ד סי' ק"ח ובת' הגרע"א סי' קפ"ג

רש"י ד"ה. סרוחה מעיקרא. דהואיל ואיפגמה מקודם, שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ט"ז

ע"ב ועכברא בשיכרא לא ידענא מ"ט דרב אי משום דקסבר. נ"ט לפגם אסור ולית הלכתא כוותיה כו'. ע' ת', הרשב"א סי' ק"א ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ג

שם אי משום דקסבר נ"ט לפגם מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי משבח, ע' בת' הרמ"א סי' נ"ד

דף ס"ט ע"א רש"י ד"ה אימרטוטי. ושרץ איסורו בכעדשה כטומאתו, הנה הגרע"א ז"ל ציין כאן בגה"ש וכ"ה נמי שיטת רש"י ביבמות ס"פ חרש, אולם בגה"ש לכריתות ד"ד ע"ב הקשה משני מקומות אלו ע"ד רש"י דהתם דפירש לאכילה בכזית ע"ש, ולעד"נ בפשיטות דהכא וביבמות איירי רש"י לענין אכילת בשר השמונה שרצים, וכדמסקינן במעילה ט"ז ע"ב ד דבמובדלין ובמיתתן שיעור אכילתן כטומאתן בכעדשה משא"כ בכריתות ד"ד דאיירי לענין הצטרפות הדם אל הבשר, ואכילת דם שיעורו בכזית אפילו ע"י צירוף אל הבשר, כדביאר רש"י בהדיא בכריתות כ"א ע"ב ד"ה התרו בו

רש"י ד"ה ותינוב. ושתום לשון שתום העין עין פתוחה דשפיר חזי. ע' רש"י סנהדרין ק"ה ע"א ד"ה שתום העין

תוד"ה מ"ש. לכן נראה לר"י דלעולם מיירי בחבית מיהו בפתוחות שקל ליגע בהן כו', ע' בס' ראשון לציון מהגאון בעל אור החיים עה"ת בחידושיו לחגיגה דף כ'

ע"ב המניח עכו"ם בחנותו כו' המניח יינו בקרון או בספינה כו' וצריכא כו'. צ' בת' הרשב"א סי' תקפ"ח

שם אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה כו', הנה רבא. לטעמיה בב"מ ל"ח ע"ב דקאמר הלכה כדברי חכמים ואע"ג דרשב"ג פליג שם במשנה, והוא נגד הכלל דא"ר יוחנן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו, וכיון דלית ליה האי כללא להכי שפיר בעי למפסק הלכה כרשב"ג ולמיהב טעמא הואיל ותנן סתמא כוותיה, וע' רשב"ם ב"ב קל"ג ע"ב ד"ה ת"ש דא"ל שמואל

שם וכי מאחר דקיי"ל כוותיה דרשב"ג דלא חייש לשתומא כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ט סי' ה' ובת' פני יהושע קמא או"ד חי:ד סי' ז'

דף ע' ע"א אמר רבא חמרא שרי' מימר אמר השתא מדכר ליה לחמרא והדר אתי, ע' בת' הרא"ש כלל י"ט סי' י"ג ובת' הרשב"א סי' ק"ז ובמיוחסות סי' קנ"ה

שם הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא אמר, רבא חמרא שרי מ"ט רובא גנבי ישראל נינהו ע' בת' הריב"ש סי' תל"ה ובת' הגרע"א סי' ק"ו

שם שאני התם כיון דאיכא דפתחי לשום ממונא הו"ל ספק ספיקא, ע' בת' שיבת ציון סי' ע"ח ובתשב"ץ ח"א סי' נ"ו.