אור הישר (נזיקין ב) קמד

ע"ב ועוד חנווני שאין מקיפו מי לא משתעבד והאמר רבא האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנו כל נכסאי לך קנה מדין ערב ע' מחנה אפרים ה' ערב סי' ג'

שם שכרו לשבור ביי"נ מהו מי אמרינן כיון דרוצה בקיומו אסור א"ד כל למעוטי תיפלה שפיר דמי כו' ע' בת' הגרע"א סי' קצ"ד ובס' תכלת מרדכי סוף מאמר ששי

דף ס"ד ע"א אבל עוקרין עמו כדי למעוטי את התיפלה סברוה הא מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ו ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י ז"ל סי' ל"ט

שם הב"ע כגון דקא עביד בחנם ור' יהודא היא דאמר ליתן להם מתנת חנם אסור מדר' יהודא נשמע לר"ע כו', ע' בת' הגרע"א סי' קצ"ד

שם זילו זבינו כל מה דאית לכו ותו איתגיירו, ע' בקונטרס אחרון לת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' קמ"ב

שם א"ר ששת סיפא משום דהו"ל כי רוצה בקיומו כו', ע' ב"י ס"ס קל"ג ובת' עונג יו"ט סי' ל' ובת' משיב דבר ח"ב סי' ע"ד

שם שאני ירושת הגר דאקילו בה רבנן גזירה שמא יחזור לקלקולו. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים ס' שס"ט

תוד"ה ודילמא. הקשה הרב ר' אלחנן תינח ע"ז דשייך בה ביטול כו', ע' אור שמח פ"ט הי"א מה' ע"ז

ע"ב איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז דר"מ וחכ"א כל שקיבל עליו ז' מצות שקבלו עליהם בני נח כו' ע' מה שהאריך בזה בת' ושב הכהן סי' ל"ז וסי' ע"ה

שם וחכ"א כל שקיבל עליו ז' מצות שקבלו עליהם בני נח, ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים

תוד"ה תניא. ומשו"ה בפ"ק דקידושין די"ז אחר שהוכיח ירושת הגר דרבנן מההיא דגר ונכרי הוצרך להביא תניא נמי הכי שלא תדחה ראייתו אצל טעם ברירה ע"כ, וקשה איך אפשר כלל לפרש מטעם ברירה. הלא רש"י כתב בהדיא בחגיגה כ"ה ע"ב דבשני מינין לא אמרינן ברירה וע"ש בתוד"ה חבר. וע"ז ומעות שני מינין נינהו כדכ' הרשב"א בחידושיו לקידושין שם, ועמש"כ בחידושי לקידושין ולחגיגה שם וצ"ע כעת, וע' ח"ס חי"ד סי' קכ"ז

דף ס"ה ע"א רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לעכו"ם. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שע"א ובת' הריב"ש סי' קי"ס ובת' משיב דבר ח"ב קונטרס דבד השמיטה

שם השוכר את הפועל וא"ל העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית של יי"נ ביניהן שכרו אסור, ע' בת' עונג יו"ט סי' ל"ח

ע"ב ההוא כרי דחיטי דנפל עליה חביתא דיי"נ כו' שרא למיטחינהו ולמפינהו ולזבונינהו לעכו"ם שלא בפני ישראל, ע' בת' הרשב"א סי' רכ"ח ובמיוחסות סי' קנ"ד ובת' פמ"א ח"ג סי' ל"ה ובנובי"ת חא"ח סי' ע'

תוד"ה איתיביה צ"ל שאחר שני המעשים אלו הקשה לו כו', ע' שער התירוצים

תוד"ה אבל עושין אותן תכריכין למת מצוה כו' וא"ת הא איכא לועג לרש כדאמרינן גבי ציצית פ' התכלת דמ"א וההיא שעתא ודאי רמינן להו כו' ע"כ, וכן האריכו התוס' בזה בכמה דוכתי כמובא עה"ג, אכן בילקוט תצא רמז תתקל"ג גריס כמנחות שם הכי, בההיא שעתא ודאי לא כו' ע"ש, פי' באותה שעה שיקברוהו ודאי אין מטילין בו ציצית משום דאיכא לועג לרש ע"ש, וע"פ גרסא זו מתאמת סוגיא דהתם עם כל הסוגיות שהביאו התוס' להקשות מהא דהתם

דף ס"ו ע"א אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן כו' ורבא. אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן, ע' בתשובות אור זרוע סי' תשנ"ה תשנ"ו ובתמים דעים להראב"ד סי' פ"ה ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ג ובת' בית אפרים חי"ד סי' ל"א

שם אא"ב בתר טעמא אזלינן כולי חד טעמא הוא אא"א בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ט

שם חמרא לגו חלא אביי אמר במשהו ריחיה חלא וטעמא חמרא חלא והו"ל מין במינו וכל מב"מ במשהו רבא אמר בנו"ט ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא והו"ל מבשא"מ וכל מין בשאינו מינו בנ"ט. ע' ראב"ן סי' כ' וסי' שי"א ובתוס' חולין צ"ז ע"א ד"ה אמר ובב"ב צ"ה ע"א תוד"ה נותן לו וביד רמה שם ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' הרשב"א סי' תס"ד

רש"י ד"ה ורבא אמר לך הא מני ר"מ היא ואע"ג דלא שוו לא בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזקיה ליתא. ע' רדב"ז על הרמב"ם פי"ד ה"ו מה' מאכלות אסורות ובת' אחיעזר חי"ד סי' יוד

ע"ב שאין טעם כמון כו', וכ"ה הגרסא במשנה דתרומות, אבל רש"י הכא גריס שאין בה כו' ועמש"כ בזה הבעל המאור בס' הצבא הנדפס סוף ס' תמים דעים להראב"ד ס' רכ"ה מדה י"א

שם בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסורה, ע' רוקח ה' פסח סי' רנ"ז

תוד"ה אביי אמר. וטעמא דרבא דלא חשיב ליה כשותה לפי שהדיח נכנס בפניו ומזיקו כו',