אור הישר (נזיקין ב) קמב

סי' כ"ט סק"ב ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רי"ג וסי' רמ"ט ובת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ז

דף נ"ה ע"א א"ל זונן לר"ע לבי ולבך ידע דע"ז לית ביה מששא והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי כו', ע' מד"ר בא פרשה ט"ז סי' ב' ובס' אור גדול סי' א' דף ז' ע"ב וע"ע באוצר הגאונים לחגיגה דף י"ד ע"ב בחלק התשובות

שם מאי דכתיב אשר חלק ה"א אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם, ע' משך חכמה בפ' ואתחנן בפסוק ונשמרתם מאד

רש"י ד"ה דורכין. ומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא כו' ע' תוס' גיטין ס"א ע"א ד"ה רבא אמר ובמג"א סי' קס"ג סק"ב ובת' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ג

ע"ב א"ר הונא יין כיון שהתחיל להמשך עושה יי"נ כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קע"ד ומה שהאריך בזה בת' פנים מאירות ח"ב סי' קי"ב

דף נ"ו ע"א תוד"ה שמותר, פירש"י ואפ"ה אין בוצרין עם ישראל דה"מ שמותר לגרום טומאה בשל עכו"ם כו', ע' תוס' חולין ד"ב ע"ב ד"ה טמא בחולין ובמה שנרשם שם עה"ג ובתשב"ץ ח"א סי' י"ד ובת' משיב דבר ח"ב סי' ל"א

ע"ב א"ר הונא ל"ש אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור כו' ש"מ נצוק חיבור, ע' בס' המכריע סי' ל"ז ובתמים דעים להראב"ד סי' פ"ה

תוד"ה אבל. וי"ל דס"ל כאביי דאמר חמרא חדתא בעינבי במשהו כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' י"ג

תוד"ה גרגותני: אלא ודאי אין כח הנכרי אוסר אלא מה שבבור דוקא כו', ע' בת' הרשב"א סי' תשס"ז

דף נ"ז ע"א אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב כו', במהרי"ק סי' סמ"ך כ' דרב אסי דהכא לשיטתו לקמן ד"ס ע"ב גבי כל שבזב טמא כו', אכן לפנינו שם רב אשי בשי"ן

שם והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך אמר להו אימר דאמרי אנא בשתייה בהנאה מי אמרי, והנה מזה ראיה שא"צ לכוון בנגיעתו וע' מה שהאריך בזה בת' הר"ן סי' ה' וע"ע בת' הרמ"א סי' קכ"ד, ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שפ"ב בנוגע לדין ישמעאלים, ובת' מהר"ם לובלין סי' נון

שם גדולים עושין יין נסך קטנים אין עושין יין נסך כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' פ"ח

ע"ב נפקי. שיפורי דרבא ושרו ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ור"ה בר ר"נ ואסרי, וכה"נ לעיל ד"מ ע"א ואילה"ק הלא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר, די"ל דהכא היה המתיר תחילה או שהיו שניהם כשנשאלה השאלה בביהמ"ד כמש"כ התוס' לעיל ד"ז ע"א בד"ה הנשאל, וע' בס' תשובות רבי אליעזר סי' י"ח ובמש"כ בחידושי לחולין מ"ד ע"ב

תוד"ה לאפוקי. והלכה כריב"ל לגבי ד' יוחנן וכש"כ לגבי רב ושמואל שאין הלכה כמותם לגבי ר' יוחנן כו', ע' תוס' חולין צ"ז ע"א ד"ה אמר ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד ועוד פירשו רשב"ם והריב"ן בשם רש"י שכתוב בתשובת הגאונים כי בזמן הזה אין איסור הנאה במגע נכרים ביין כו', ע' ברש"י שילהי פרקין ד"ה מסקנא

בא"ד ועל דפר זה שלח לו ר"י לר"ת תא חזי דמינך ומאבוך ומאחוך תשתרי מגע נכרי ביין לעלמא אפילו בשתיה כו', ע"ל נ"ח ע"ב תוד"ה כתב הר"י

דף נ"ח ע"א דאגרדמים עכו"ם שקדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרוהו כו', ע' נוב"י קמא חי"ד סי' ל"ט

ע"ב והא קא נגע בנטלא והו"ל מגע נכרי שלא בכוונה ואסור, ע' בת' הרשב"א סי' תשי"ד

שם וכל כחו שלא בכוונה לא גזרו ביה רבנן, ולפ"ז צריך לפרש הא דאמרינן לקמן ד"ס ע"א עכו"ם אדנא וישראל אכובא חמרא אסור, דהתם מיירי בכוונה כדביאר רש"י ז"ל בפרדס סי' רנ"ט וע"ל שם ברש"י ד"ה חמרא אסור ובת' הריב"ש סי' ש"י

שם יין שמזגו עכו"ם אסור משום לך לך אמרינן כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' פ"ג

תוד"ה כתב הר"י. אבל אי חזינן לדעתיה דנכרי שנוגע ביינו של ישראל כדי להכעיסו ולהפסידו ההוא שרי אפילו בשתייה דכה"ג לא גזרו רבנן ע"כ. ול"ד להא דלקמן נ"ט ע"ב גבי לא כל הימנך שתיאסר ייני לאונסי דרב אשי שרי רק בהנאה ולא בשתייה, משום דהתם הויא כוונת ניסוך אבל לא כוונה להכעיס ולהפסיד דבזה שרי אפילו בשתייה

תוד"ה אדמקטורך. דהא מוקמינן לה התם בנשא ונתן ביד כו', ע' תומים סי' כ"ה סקי"א

דף נ"ט ע"א תוד"ה בצר. רבותינו שבחו"ל היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן נינהו רובים א"ר זעירי תרגומיא ולא נודע פי' כו' ע"כ, וברא"ש כ' מאן רובים יש מפרשים גדולים חכמי ישראל באו שמה ודרשו להם