אור הישר (נזיקין ב) יג

תוד"ה פיל. וי"ל דמ"מ הו"ל לאתויי הנך ראיות דמייתי התם ודחו להו. ע' תוס' מנחות ס"ט ע"א ד"ה פיל ובר"ש כלים ס"פ כ"ה

תוד"ה וקמא, וא"ת לרבא דאמר בריש פרקין דאסור לסמוך קמא היכי סמך כו', ע' קצוה"ח סי' קנ"ה סק"ו

ע"ב לימא מתניתין דלא כר' יוסי כו' ר' יוסי בגירי דליה, ע' מה שהאריכו בזה בת' הרא"ש כלל ק"ח סי' יוד ובראב"ן סי' א'

שם זימנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קכ"ב ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ב

תוד"ה זאת אומרת, ויש ליתן טעם מ"ש כל הני מדינא דגרמי כו', ע"ל צ"ד ע"א ברשב"ם ותוס' ד"ה נותן ושם קמ"ז ע"ב תוד"ה המוכר ובב"ק כ"ו ע"ב ד"ה קדם וברא"ש פ' הגוזל קמא סי' י"ג ובפ' הנשרפין סי' ב' ובספר ההשלמה לב"ק פ' הגוזל ומאכיל סי' יוד ובת' הרדב"ז ח"א סי' שצ"ט וסי' תי"ג ובס' עולת שמואל ח"א סי' ס"א

בא"ד ונראה לריצב"א דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי ע"כ, והנה הש"ך בחו"מ סי' שפ"ו סק"א בד"ה ועוד נ"ל ראיה דדינא דגרמי, גריס בתוס' דדינא דגרמי מדרבנן כדמוכח בפ' הכונס ע"ש, ונראה דנגרר בגרסתו זו אחר לשון התוס' בב"ק נ"ד ע"א ד"ה חמור דבור ע"ש, ולעד"נ דהגרסא העיקרית היא כמו שהיא לפנינו דדינא דגרמי הוי מטעם קנס כדמוכח בירושלמי, והוא בשבועות פ"ו ה"ו דתמן גרסינן המקרע שטרות חבירו שלא מדעתו ר' חנניה ור' מנא חד אמר חייב וח"א פטור מ"ד חייב משום קנס ומ"ד פטור כסותם פי עדי חבירו ע"ש, והנה לפ"מ דבבבלי ב"ק צ"ח ע"ב גבי השורף שטרו של חבירו מסיק אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין דד"ג מגבי ביה דמי ניירא בעלמא ע"ש. הלא חזינן דמאן דמחייב מטעם דינא דגרמי קרי ליה להאי דינא גופיה קנס, הרי דהירושלמי ס"ל דחיובא דדינא דגרמי הוא מטעם קנס, שוב מצאתי בחידושי הרש"ש בסוגיין שהורה מקור להירושלמי בשבועות פ"ו ה"ו, אבל לא כתב איך היא ההוכחה מהירושלמי, ואמינא בודאי זאת היא כוונתו, ושמחתי שכוונתי לדעתו בהוראת המקור מבלי לשבש לשון התוס' כמש"כ הש"ך, וע"ע בתוס' כתובות ל"ד סוף ע"א ובב"ק ע"א ע"ב תוד"ה וסבר

דף כ"ג ע"א אמר להו רב יוסף אפיקו לי קודקור מהכא כו' זאת אומרת גרמא בניזקין אסור, ע"ל כ"ו ע"א ובמהר"י מג"ש וביד רמה שם

שם אין חזקה לנזקין, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קע"ב וע"ע בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"א

שם לדידי דאנינא דעתאי כי קוטרא ובה"כ דמו לי, ע' ברא"ש ובת' מהרשד"ם חח"מ סי' רפ"ד

שם ואיבעית אימא דנכרים ואב"א דהפקר, הנה אפ"ל דהני תרי תירוצי הש"ס פליגי אי גזל עכו"ם אסור או מותר, וע' תוס' ב"מ מ"ח ע"ב ושם פ"ז ע"ב בד"ה אלא למ"ד

שם זאת אומרת טוענין ללוקח כו', ע' בת' הרא"ש כלל צ"ט סי' ו'

תוד"ה והא אחזיקי פי' ר"י ב"ר מרדכי כיון שלא בא להחזיק בקרקע של חבירו ולאמר שלי הוא אלא לתשמיש כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ח

תוד"ה אחולי אחול גביה פי' ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שהרשות בידם כו' ע"כ. פי' דהוו כשותפין ומהאי טעמא אוסרין נמי זה על זה, כמש"כ הר"ן בנדרים מ"ח ריש ע"א, וע' רש"י יומא י"ב ריש ע"א

ע"ב א"ר חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב כו', ע' בת' שדה יצחק ח"א סי' א' וע"ע במפרשי השאילתות לפ' ויקרא סי' ס"ח

שם וליזול בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים, ע' כ"מ פ"ט ה"ו מה' רוצח מש"כ על השמטת הרמב"ם לאוקימתא זו ובמש"כ הפר"ח ליו"ד סי' ס"ג ובס' אהל משה ח"ב שער הרוב פ"ב ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ב

שם ת"ש נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו כו', ע' חוות דעת סי' ס"ג

תוד"ה רוב וקרוב. ועוד נראה לר"י דר' חנינא אתא לאשמעינן דאפילו בקורבא דמוכח אזלינן בת"ר, ע' קצוה"ח סי' רס"ב סק"ב

תוד"ה בדליכא. ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה ב"ד באה, ע' לקוטי הלכות למס' סוטה פרק בתרא בהגה"ה

תוד"ה ביושבת. וי"ל שהיו מקומות שלא היו רגילים לבא דק בני ירושלים א"נ כו', ע' גבורת ארי ליומא כ"ג ע"א ובת' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ד

תוד"ה ועל דא אפקוה. ונראה לר"ת דמשו"ה אפקוה כו' דכל מדת חכמים כן הוא עמש"כ בזה דבר נחמד בחידושי שי לזבחים כ"ו ע"א בס"ד

דף כ"ד ע"א דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא כו', ע' בת' משאת בנימן סי' מ"ט וע"ע בת' הרשב"א סי' פ"ג

שם איתמר חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל כו', ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

רש"י ד"ה בי קופאי טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל, ע' ט"ז חו"מ סי' רנ"ט ס"ג ובאבן האזל פי"א ה"ז מה' גזלה.