אור הישר (נזיקין ב) קלה

תוד"ה קוניא. ועו"ק מי גרע חיפוי אבר מאם היה כולו ממנו ע' מהרש"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' מטות סי' קל"ז אות י"ד

דף ל"ד ע"א קנקנים של עכו"ם אסורין או מותרין לא הוה בידיה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' כ"ג

שם הלכתא מתענין לשעות ואם השלים מתפלל תפלת תענית, בתענית י"א ע"ב ליתנהו תיבות ואם השלים וע' העמק שאלת לשאילתות פ' ויקהל סי' ס"ו אות ה'

שם רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין בו אימרא ע' בת' הרשב"א סי' מ"ב

שם הני דורדיא דחמרא דארמאי בתר תריסר ירחי שתא שרי כו', ע' בת' הגרע"א סי' מ"ג

רש"י ד"ה אימרא שפה יש אומר שלא יחשדוהו ששם בה מתרומת המשכן ולאו מילתא כו' ע"כ, ע' בסוגיין תוד"ה שאין וברש"י תענית י"א סוף ע"ב ובירושלמי שקלים פ"ג סוף ה"ב

תוד"ה מתענין. וצ"ל דמיירי נמי שקבל עליו מאתמול כו', וכה"ג בת' הרשב"א סי' רכ"א וע' בת' ריקאנטי סי' קע"ה ובמעשה בצלאל שם וע"ע באוצר הגאונים חלק התשובות לתענית דף י"א

תוד"ה במה שימש. דאפילו נתקדשו מ"מ כל ז' ימי המלואים שהיה משה מעמיד המשכן ומפרקו היה נחשב כמו במה כו', ע' משך חכמה ר"פ תרומה בפסוק וכן תעשו וע"ע דורש לציון דרוש ג'

ע"ב הני פורצני דארמאי בתר תריסר ירחי שתא שרי ע' בת' הרשב"א סי' מ"ד

שם מורייס אומן מותר כו', ע' תשבץ ח"א סי' פ"ח

שם מאי איריא רוב עגלים אפילו מיעוט נמי דהא סי' ו' ובחאה"ע סי' רע"ב

שם ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ, ע' בת' הגרע"א סי' ס"ב וסי' קצ"ח

שם באומר בגמר זביחה הוא עובדה, נראה דהאי באומר הוא דוקא, והאי בגמר זביחה לאו דוקא, משום דאע"ג דהכא איירי בשחיטה לעכו"ם, אולם לפ"מ דקי"ל בחולין ל"ט ע"א דילפינן חוץ מפנים ומחשבה, דקדשים הוא דוקא בהוצאת דיבור בפה כדפירש"י במנחות ד"ב ע"ב והארכתי בזה בכ"מ, משו"ה דייק הש"ס הכא באומר, ותיבות בגמר זביחה לאו דוקא. דאע"ג דרש"י פי' הכא דאוקימתא זו היא לרשב"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף אבל כבר כתבו התוס' בזבחים כ"ט ע"ב ד"ה מחלוקת, דמאן דס"ל הכי אין הכוונה לבסוף דוקא אלא ברוב סימנין: וע' רש"י ב"ק ע"ב ע"א ד"ה כגון ששחט

שם אב"א קרא כתיב הכא לא ידבק בידך מאומה כו' עמש"כ עה"ג ונשאר בצע"ג וע"ע בנוב"י מ"ת חי"ד סי' ע"ח

שם בשרו אסור הא פרשו מותרת, ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ח

רש"י ד"ה אבטא. חמת מעור עב כו' והוי כמכניסו לקיום כו', ע' בת' הריב"ש סי' רי"ח

רש"י ד"ה באומר בגמר זביחה ולהכי נקט גמר זביחה דקסבר ר"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף ע"כ, והנה ע"פ חידושא דרש"י דר"ל לטעמיה דסבר הכי, לפ"ז י"ל דרבא נמי לשיטתו דאוקי בכתובות ל"ד ע"א ובב"ק ע"א ע"ב באומר בגמר זביחה הוא עובדה, משום דגם איהו ס"ל כר"ל דאינה לשחיטה אלא לבסוף כדכ' התוס' בזבחים ד"ל ע"א בד"ה סימן ושם ע"ב ד"ה כזית ובפסחים נ"ט סע"ב

אמנם קשה מהא דחולין ד"מ ע"א דאמר עולא א"ר יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה כו', עד דמסקינן באומר בגמר זביחה הוא עובדה, ואע"ג דר'. יוחנן הוא ניהו בר פלוגתא דר"ל בחולין כ"ט ע"ב דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וצע"ק, ועמש"כ בחידושי לחולין שם

תוד"ה מורייס. והא דפליגי ר"מ ורבנן במתניתין במורייס לענין איה"נ היינו משל בעלי בתים א"נ מיירי אחר פעם ראשון ושני כו', ע' מהרש"א ובלחם סתרים ובס' חזקה רבה הא"ח סי' ע"ח

תוד"ה אי אמרת. כי איכא רובא נמי אמאי לא חשבינן ליה מיעוטא דמיעוטא כין דאיכא רובא וחזקה להיתר כו' ע' נובי"ת חאה"ע סי' קל"ט ובת' עין יצחק ח"ב סי' א'

תוד"ה מפני שמעמידין בקיבת עגלי עכו"ם, נראה דר' יהושע לא היה מתכוין כי אם לדחותו דהא ר' יהושע לא חייש למיעוט כו' ע"כ, הנה לבד זה הא בלא"ה הו"ל רק ספק בדרבנן וספיקא דרבנן לקולא, והתוס' לא פירושו מה היה עצם הטעם של האיסור. ומבואר הוא בת' הרשב"א ח"ד סי' ק' דעילה מצאו להתרחק מהן ועשו ספיקן כודאן כו' ע"ש

דף ל"ה ע"א השיאו לדבר אחר כו' מאי כי טובים דודיך מיין כי אתא ד"ד אמר אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה מ"ש האי קרא דשייליה אר"ש בן פזי י ואיתימא ר"ש בר אמי מרישא דקרא קא"ל ישקני מנשיקות פיהו א"ל ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב מ"ט אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר אבא גזירה חדשה היא ואין מפקפקין בה כו', בביאור הענין נלע"ד ע"פ הנסיון שעל כל דבר חדש נמצאין עוררין ונוקפין המבקרים מכל הצדדים עד שנתיישן הדבר ונתקבל אצל הכלל, ואז אפשר שנתקדש ג"כ אחרי אשר יצא דרך כור הבקורת מכל הצדדים, והנה ר' ישמעאל שמע שאסרו גבינות עכו"ם: ושאל לר' יהושע מפני מה, והשיבו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה, והתחיל ד' ישמעאל לפלפל, עמו