אור הישר (נזיקין ב) קלד

תבואה כו', ע' בס' ניבת נחום בחידושיו לקידושין דף ל"ז ע"א

דף ל"ב ע"א ת"ר איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב כו', וצ"ל דאפילו לא נודע אם בעל הבהמה עשאו או אחר, משום דהכא אזלינן בתר הפעולה אם נעשתה בדרך זה, כדכ' במה"פ לירושלמי דפרקין ה"ג ע"ש, אבל א"צ לזה לפמש"כ הרמב"ם פ"ב הכ"א מה' שחיטה שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו, וכ' שם הלח"מ אבל עכו"ם אוסר

ע"ב והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים מ"ט אי אפשר דליכא תקרובת עכו"ם מני ר' יהודה בן בתירא היא כו', ולכאורה מאי שייך בהא מני, הלא במשנתנו גופה מסיק עלה דברי ר"ע, ונראה לפ"מ דאיסור הנאה בזה דבמתניתין דקאמר ר"ע, הוא כהלכתא בלא טעמא עד דבגמרא צריך לפרושי טעמא משום דאי אפשר דליכא תקרובת עכו"ם, ואיסוה"נ בתקרובת עכו"ם נמי לא מצינו בדר"ע להכי צריך למתלי האי דינא בדריב"ב דאיהו יליף טומאת תקרובת עכו"ם מהקישא למת והדר נוכל לאמר ומינה מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עכו"ם אסור בהנאה, כדפירש"י ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך

אמנם קשה הלא האי היקישא גופה איכא נמי גבי זבחי עכו"ם לעיל כ"ט ע"ב, וא"כ תיכף בתר דקאמר בגמרא טעמא דהיוצא אסור שהוא כזבחי מתים משום דאי אפשר דליכא תקרובת עכו"ם, הול"ל וזבחי עכו"ם ילפינן מדכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה, וחזינן נמי לקמן ד"נ ע"א דמהאי קרא גופיה ילפינן מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת עכו"ם אין לו בטילה לעולם ע"ש, ולא איצטריך לן כלל התם למילף דין בטול ע"ז מתקרובת עכו"ם אליבא דריב"ב כדאמרינן הכא

לכן נלע"ד ע"פ שיטת רש"י בסוכה ל"א ע"א דהיקש לא ניתן לדרוש מעצמו אם לא קבלה מרבו כמו גז"ש ע"ש, ולהכי כמו דאמרינן בשבת צ"ו סוף ע"ב דר"ע הי"ל בקבלה גז"ש גבי צלפחד וריב"ב לא הי"ל קבלה זו מרבו, וע"ש צ"ז ע"א מש"כ התוס' בשם ר"ת, ה"נ בהיקישא דויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. דהיקש זה אתא לטומאת תקרובת עכו"ם באהל למת לא הי"ל לר"ע רק לריב"ב, ומשום דבמשנה תני לה משמיה דר"ע, והטעם הוא משום תקרובת עכו"ם כדאמר בגמרא, ולר"ע הלא לא הי"ל בקבלה היקש זה, משו"ה בע"כ תלי לה בריב"ב ואכתי לא הוה ידעינן לה לענין איסור הנאה להכי פירש"י ומינה מה מת אסור בהנאה כו'

שם ישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר דילמא הדר ביה בחזרה אסור כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ס ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רנ"ז

רש"י ד"ה מה מת מטמא באהל. ומינה מה מת אסור בהנאה כדגמרינן בסנהדרין ותמת שם מרים שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת עכו"ם אסורה בהנאה ע"כ, וקשה כיון דעיקר קרא לריב"ב קאי על טומאת אהל ורק משום דמפרשינן נמי ומינה מה מת אסור בהנאה, הלא זהו גופה פלוגתא היא אי אמרינן דון מינה ומינה בזבחים צ"א ע"ב ובמנחות ס"ב ק"ז, והשתא למ"ד דון מינה ואוקי באתרה הלא לא נוכל למילף מזה ג"כ איסור הנאה רק טומאת אהל כקושית הש"ס בב"ק כ"ה ע"ב ע"ש, כן מה לו לרש"י להביא איסור הנאה במת מסנהדרין הרי לעיל בסמוך כ"ט ע"ב איתא נמי להאי ילפותא כמו בסנהדרין ועמש"כ בחידושי לעיל בגמרא. וצ"ע כעת

תוד"ה הלכה כרשב"ג. להני אמוראי לית להו כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו כו', ע' בת' הרשב"א סי' מ"ם ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה והיוצא אסור. הכא משמע דרבנן לא מקשו תקרובת ע"ז למת כו', ע' בטעם המלך פ"ח ה"א מה' אישות

דף ל"ג ע"א ישראל נמי נימא אימור גלימא זבין חמרא זבין אי איתא דהו"ל הכא הוה מזבין לה, ע' בספר התרומה סי' קל"ו

שם כך הורה ר' אמי הלכה למעשה ממלאן מים שלשה ימים ומערן ואמר רבא צריך לערן מעת לעת כו', ע' בת' הריב"ש סי' רי"ח ובמיוחסות סי' קנ"ז

שם נכרי נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן מים כו', פי' דוקא מים אבל יין לא דמין במינו ביי"נ במשהו כדביאר בס' האשכול ח"ג ס"ס כ"ט וע' בת' הריב"ש סי' תל"ג

רש"י ד"ה נודות של עור קנקנים של חרס, ע' בת' הרא"ש כלל י"ט סי' ג'

ע"ב כלי נתר אין לו טהרה עולמית, ע' בת' הרשב"א סי' מ"א

שם הני פתוותא דבי מיכסי כו', ע' באוצר הגאונים חלק הפירושים למגילה דף י"ד ע"ב

תוד"ה והלכתא. בכל התורה כולה אמר רבינא לקולא ורב אחא לחומרא והלכתא כרבינא לקולא ולכך הוצרך לפסוק כאן כמאן דאסר, ע' בת' חו"י סי' צ"ד ובת' הגרע"א ס"ס צ"ב ובמש"כ בחידושי לחולין צ"ג ע"ב

תוד"ה כסי. אבל קשה לר"ת מהא דאמר לקמן בפ' בתרא מודה רבי בקנקנים שהן אסורין לפי שמכניסן לקיום כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' צ"ג

בא"ד וגם במדרש אסתר גבי ישנו עם אחד שא"ל המן לאחשורוש כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קס"א.