אור הישר (נזיקין ב) קלג

ע"ב למחר נפק מר שמואל ודרש עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת מ"ט דשוריינא דעינא באובנתא דלבא תלו, והנה לפ"ז יש בזה ג"כ סכנת מיתה כמש"כ בת' הריב"ש סי' רנ"א

דף כ"ט ע"א תוד"ה המסתפר. ומיהו אינו אסור כ"א להתנאות דעבר משום לא ילבש גבר אבל כו' שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים ודאי מותר, וע' נזיר נ"ט ע"א בתוס' ד"ה והא קא גדיל ובד"ה גבול יש לו ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רמ"ג

ע"ב במשנה בשר הנכנס לעכו"ם מותר והיוצא אסור, ע' ת' הרשב"א ח"ד סי' ק"פ

שם מפני מה אסרו גבינה של נכרים א"ל מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ק"ו

שם כהן שדעתו יפה שורפה חיה, ע' בת' הרמ"א סי' נ"ד

שם א"ל ישמעאל היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך, ע' בת' הריב"ש סי' רפ"ד

שם מה מת אסור בהנאה כו', ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

שם ומת גופיה מנלן אתיא שם מעגלה ערופה כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה, והנה עפ"ז הקשו התוס' בב"ק ד"י ע"א, ל"ל מיעוטא דשור ולא אדם, תיפ"ל מקרא דוהמת יהיה לו מי שהמת שלו יצא אדם שאין המת שלו דאסור בהנאה ותירצו דאיצטריך קרא לעבד ולנכרי הקנוי לישראל דאלו שרי בהנאה ע"ש, וכן הו"מ לתירוצי דאיצטריך קרא לעור האדם דשרי בהנאה מדאורייתא, לפמש"כ התוס' בזבחים ע"א ע"ב ובנדה נ"ה ע"א. אמנם בירושלמי ב"ק פ"א ה"א נפק"ל מוהמת יהיה לו יצא אדם שאין לו הנאה במותו, ובתוספתא שם פ"ו נפק"ל מקרא דוגם את המת יחצון יצא אדם שאין הימנו הנאה במותו ע"ש, והשתא קשה לפ"ד התוספתא והירושלמי הלא עור האדם מותר בהנאה מדאורייתא, כן מנא להו לפטור עבד או נכרי הקנוי לישראל שנפל לבור וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לחולין קכ"ב ע"א ולבכורות י"ב ע"ב

שם יין מבושל של נכרים שהיה מתחלתו יין אסור פשיטא משום דאיבשיל פקע ליה איסורא כו', ע' ת' הר"ן סי' ה' ובת' מהר"ח או"ז סי' ט'

שם א"ר אשי הא אתא לאשמעינן חומץ שלנו ביד נכרים א"צ חותם בתוך חותם, ע' ת' הרשב"א סי' תק"ד ובמיוחסות סי' קנ"א

תוד"ה יין מנלן. ועל יין נסך שואל התלמוד מנלן ע"כ, ולכאורה לפ"מ דילפינן בגמרא איסור הנאה בזה מזבח, והלא בזבח כתיב ויאכלו זבחי מתים ובכה"ת קיי"ל דאכילה היא בכזית וברביעית ומדוע תנן לקמן ע"ג ע"א דיין נסך אוסר בכל שהוא, וצ"ל כמש"כ בס' משיב נפש ס"ס ב' דשיעורא דכל שהוא גמרינן מלא ידבק בידך מאומה

בא"ד מזבח כל כעין זביחה ומניסוך זריקה המשתברת כגון שבר מקל לפניה, ע' העמק שאלה לשאילתות ר"פ האזינו ובהעמק דבר שם על הפסוק ישתו יין נסיכם

דף ל' ע"א אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קמ"ט

שם רב לא שתי מבי ארמאה אמר לא זהירי בגילוי כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' יוד

רש"י ד"ה אלונתית כברייתא, שלא היה יין מתחילה ביד נכרי אלא לקחה עשוייה מיד ישראל, ע' יו"ד סי' קכ"ג ס"ד בהגה"ה ובביאור הגר"א שם ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' נ"א

ע"ב והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו כי תניא ההיא לשונרא אי הכי דחבריה נמי כו', הנה ברמב"ם פי"א הט"ו מה' רוצח אינו מחלק בין דידיה לדחבריה וע"ש בכ"מ ובמה"פ לירושלמי תרומות פ"ח ה"ג

דף ל"א ע"א המפקיד פירותיו אצל עכו"ם הרי הן כפירותיו של עכו"ם לשביעית ולמעשר, ע' ירושלמי דפרקין ה"ג ובדמאי פ"ג ה"ד ובתוספות רי"ד שם

שם אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עכו"ם ומלאהו יין ומפתח או חותם ביד ישראל ר"א מתיר כו', ע' בת' הריב"ש סי' תל"ה ובת' פני יהושע חי"ד סי' ז'

שם ור' יוחנן אמר אפילו יין משתמר בחותם אחד כו', ע' בת' הרשב"א סי' ק"ט

תוד"ה ולא פליגי. הא ר"א גופיה קאמר בפ"ק דנדה דאין הלכה כר"א בכולהו סידרי אלא בארבע כו', ע' תוס' נדה ס"פ יוצא דופן

ע"ב בין הגיתות שנינו כיון דכו"ע אפכי מירתת אמר השתא אי חזי לי מפסדו לי, ע' בת' הרשב"א סי' ק"ז

שם הכי אמר אבוך הני ארמאי זוקאני דהוו שתו גילויא ולא מתו איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו, ע' ח"ס חי"ד סי' ק"א

תוד"ה השולח. ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כו', ע' בת' משיב דבר ח"ד סי' פ"ד

תוד"ה ותרווייהו. אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של