אור הישר (נזיקין ב) קל

שם אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שהוא מכניס לתוכו ע"ז כו', ע' חוט המשולש בחלק בתשובות של הגרא"י ז"ל סי' כ"ח

שם בתים נמי כו', קא מפקע לה ממזוזה א"ר משרשיא מזוזה חובת הדר הוא ע"כ, והאי טעמא עדיף מהא דאמרינן בשבת קל"א ע"ב גבי עשה מזוזה לפתחו בשבת דחייב חטאת הואיל דבידו להפקיר את הבית ע"ש, דמדוע צריך להפקיר ביתו כיון דכל חיוב מזוזה הוא רק אם דר בו, והשתא אם ירצה להשתמש בו לתבן וקש ג"כ פטור כדכתבו התוס' במנחות מ"ד ע"א. ועמש"כ בחידושי לשבת ולמנחות שם

שם היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה, בהרבה מקומות בש"ס אמרינן הכי, ובחולין ק"ד ע"א פריך הש"ס ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה והביאו ראיה ממשנה דחלה ע"ש, וקשה הלא כבר פירש"י בביצה ד"ב ע"ב דילפינן הכי מקרא דושמרתם את משמרתי וצ"ע

תוד"ה הא אמר בסה"ד, ורבנן הוא דגזור לאחר ל' יום מפני שנראית כשלו, וכ"כ התוס' במנחות מ"ד ע"א בד"ה טלית שאולה ועמש"כ בחידושי שם וע"ע בס' חזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ד

תוד"ה כיבוש יחיד. והכי איתא בספרי פ' עקב כשכבש דוד ארם נהרים וארם צובה כו', ע' בת' דבר אברהם סי' יוד

ע"ב אבל שדהו לעכו"ם מאי שרי מ"ט אריסא אריסותיה קעביד מרחץ נמי כו'. במהרש"א הקשה מדוע פריך הש"ס על רשב"ג ולא על משנתינו דתנן מרחץ אסור ושדה מותר, וע' מה שתירץ בזה בס' מנוחת משה אות א' בסוגיא דאריסות

שם מרחץ נמי אמרי אריסא אריסותיה קעביד אריסא דמרחץ לא עבדי אינשי. ע' תורת האדם להרמב"ן ענין האבילות ובת' פני יהושע ח"ב חא"ח סי ב'

תוד"ה מ"ט, שוב הקשה רבינו יהודה דא"כ בפ"ב דביצה דקחשיב ג' דברים שהיו מחמירין בבית ר"ג כב"ש אמאי לא קחשיב נמי הא כו', ע' בס' משנת רבי בנימן לשבת פ"ק אות כ"א

תוד"ה אריסא. ולפ"ז צ"ע בההיא דפ' מי שהפך דאמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אכן ר"ת מוקי לה לכולה הך שמעתא באבל כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' חיי שרה סי' מ"ו אות י"ג

בא"ד ור' יצחק פי' דקבלנות דבית אסור כו', ע' בת' הרשב"א סי' תשפ"ג ושם ח"ד סי' שט"ו

דף כ"ב ע"א אלא נכרי מ"ט מותר דאמרינן ליה וציית כו'. ע' בס' סי' כ"ה מה שהביא בשם ספר התרומה

שם ותיפ"ל משום לפני עור לא תתן מכשול חדא ועוד קאמר כו'. ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ג

שם ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות לא יאמר לנכרי טול חלקך בשבת ואני בחול ואם התנו מתחילה מותר, ע' בת' הריב"ש סי' קנ"א

במשנה ולא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות, ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ס מה שהביא בשם ספר יראים ומה שהאריך בזה

רש"י ד"ה ואם באו לחשבון לאו אהתנו מתחילה קאי כו' ע"כ, וכה"ד הרמב"ם פ"ו הי"ז מה' שבת וע"ש במג"מ ולח"מ

תוד"ה אי הכי. דאמילתיה דר"ש בן אלעזר גופיה היה יכול להקשות כו', ע' בס' מתא דירושלים לירושלמי שבת פ"א ה"ח

תוד"ה לא יאמר. אא"כ התנו מתחילה קודם שלקחוהו שאין לישראל בשבת שום חלק כו', ע' בתשובות הרמב"ם סי' קכ"ד ובת' מהר"ם ב"ב סי' ר"ב

תוד"ה אין מעמידין. ואע"ג דסתם מתניתין דאין מעמידין מיתוקמא כר"א מ"מ לית הלכתא כוותיה כיון שיש מחלוקת במס' פרה כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' ע"ט ושם סי' פ"ב

ע"ב ארמלתא לא תרבי כלבא. הנה בב"מ ע"א ע"א כ' התוס' דהוא משום לזות שפתים בעלמא ע"ש, משמע הא אינש אחרינא שרי כדדייק בהגהות מיימונית פי"א ה"ד מה' רוצח ע"ש, והיינו אם קשור בשלשלת כדתנן בב"ק ע"ט ע"ב, או בעיר הסמוכה לספר כדאמר שם ס"פ מרובה וע"ש ביש"ש וברמב"ם פ"ה ה"ט מנ"מ, וע' שבת ס"ג סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם

, תוד"ה מוקצה. פי' שיחדו לתקרובת עכו"ם ומסרו לכומרים כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קס"ח

תוד"ה דאמר מר חביבה עליהם בהמתם של ישראל, לא נודע לר"י מהיכן נפקא עיקר דבר זה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ד אות י"ג

דף כ"ג ע"א ומנא תימרא דשאני בין לכתחילה לדיעבד דתנן לא תתיחד אשה עמהם כו' ורמינהו האשה שנחבשה כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' ו'

שם אלא לאו ש"מ שאני לן בין לכתחילה לדיעבד ממאי דילמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא והכא היינו טעמא דמתיירא מפני הפסד ממונו, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"א

רש"י ד"ה רבינא. דמשום לשעבר קבעית למיסרה דילמא כבר ארבעה ולכבר ארבעה לא חיישינן. ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רי"ד אות י"ב

תוד"ה תדע. תימה מאי קאמר תדע דילמא שאני ע"י נפשות דאיכא למימר מחמת פחד נתרצית לו ותבעתו, ע' אבני מלואים סי' ז' סק"ד

תוד"ה ותו לא מידי. אבל היכא שאינו תחת ידו של נכרי כלל ויכולה לצעוק ויהיה לה מושיע ודאי הנכרי מרתת ואין לאוסרה על אותו