אור הישר (נזיקין ב) קכט

דהתורה נקראת שלו אלא ליתנם לכל מי שירצה אבל אין בכחו ורשותו לאבד אותם לגמרי שהרי מצוה היא ללמוד וללמד לאחרים ולא לכבשם לעצמו ע"ש שהאריך בזה

שם לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה שנאמר בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה. הנה הוא ע"ד דאמרינן בכריתות ד"ו ע"א גרוסו מעיקרא מתניתין והדר עולו קמי רבכון

תוד"ה אשרי. אבל לעיל גבי אשרי האיש לא דייק הכי דאיש משמע למעוטי אשה כו', ע' בס' דרושי הצל"ח דרוש י"ג

תוד"ה ע"מ לקבל פרס. פי' בתוהא אם לא תבוא שאילתו כו', ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' מ"ה

תוד"ה אנא עבידתיה בסה"ד. ולא נהירא דא"כ בא לסתור ולהתפאר שעבר ע"ד חכמים, נ"ב ע' ברכות ס"פ אין עומדין ושם בתוד"ה כסוי חטאה ובמש"כ בחידושי לחולין מ"א ע"ב

ע"ב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה כו', ע' בת' מהרשד"ם. חח"מ סי' א'

שם מכריז ר' אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי כו', ע' מד"ר מצורע פט"ו סי' ב' ובעקידה שער ס"ב

שם ואימת הויא גמר מלאכה במכוש אחרון מכוש אחרון לית בה ש"פ כו', משמע הא אית בה ש"פ כל השכר אסור משום דבהאי פרוטה דמכוש אחרון שייך כל השכר, וע' בת' עונג יו"ט סי' ל"ה

במשנה אין מוכרין להם במחובר לקרקע כו'. בגמרא ילפינן לה מקרא דלא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע, וע' בת' דגל ראובן ח"א ס"ס ב'

רש"י ד"ה עד ארבעין שנין משנולד. ע' סוטה כ"ב ריש ע"ב

רש"י ד"ה הניחה למ"ד, פלוגתא דר"י ור"ע היא של ישראל שעשה ישראל לצורכו למוכרו לנכרי, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח אות י"ח

דף כ' ע"א ואכתי מבע"ל דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנה של חנם כו', ע' ר"ן לגיטין ל"ח ע"ב ובת' הגרע"א ס' קצ"ד ובמש"כ בחידושי לבכורות ד"ב ע"א ולעירובין ס"ד ע"ב

שם ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפילו מכוערת כו', ע' ספר חסידים סי' ט"ז

רש"י ד"ה להקדים נתינה דגר אם יש בשעריך לא ימכרנה לעכו"ם כו', ע' בת' הרמ"א סי' יוד

תוד"ה ר' יהודא. תימה לר"י ל"ל לא תחנם לאסור מתנת חנם כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ל"ז ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ח

בא"ד וא"ת למאן דאסר וכי לית ליה ההוא דמפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום וי"ל דדרכי שלום אין זו מתנת חנם ע"כ. והנה תירוץ זה הוא ממש ג"כ בכוונת התוס' בעירובין ס"ד ע"ב ד"ה ולמדנו, והא דהמהרש"א שם טרח בהבנת התוס'. משום דאיהו מפרש מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל, הוא בדוקא אם היו ביחד ע"ש, ואף דכה"נ דעת המרדכי כדהביא הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סי' רנ"א סק"ב וכ"ה משמעות הרמ"א שם, אבל לדינא נקטינן שם סי' קנ"א סי"ב כדעת הר"ן דהאי עם לאו דוקא, וע"ש בש"ך וט"ז ובביאורי הגר"א סק"כ ובמה שהארכתי בזה בחידושי לעירובין שם ולחולין צ"ג ע"ב

תוד"ה ור"מ. וא"ת וכי אם יש לו לאדם חפץ למכור יתננו לגר קודם שימכרנו לנכרי והלא אפילו לישראל אינו מצווה על כך, ע' תוס' ב"מ ק"ח ע"ב ד"ה משמתינן וברא"ש ובפלפולא חריפתא שם ובשער משפט סי' צ"ז סק"א ובס' בית זבול ס"ס י"ב

בא"ד וי"ל דדוקא נבילה שאינה שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היו נכרים מצויים ביניהם כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' מ"ה

ע"ב אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים בשעת פטירתו של חולה כו', עמש"כ בזה רב סעדיה גאון ז"ל בס' האמונות והדעות מאמר ששי פ"ז

שם וטיפה של מרה תלויה בו כו', ע' ב"ב י"ז ע"א רש"י ד"ה כדאמרן

שם זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות כו', בירושלמי שקלים ספ"ג נשתנה סדר מעלתן איך שמביאין זל"ז ושם סמכן ג"כ על הכתובים וע"ע בת' מהרשד"ם חא"ח סי' י"ז ובספר הברית ח"א מאמר א'

שם וחסידות גדולה מכולן ופליגא דריב"ל דאמר ענוה גדולה וצ"ל דהאי גדולה מכולן הוא לבד רוה"ק ותחיית המתים שהם ביד של הקב"ה, אלא מיתר המעלות דחשבינהו ר' פנחס בן יאיר שהם ביד האדם, וע' בס' אמרי נועם לברכות ד"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי לסנהדרין י"א ע"א וע"ע בדרשות הר"ן דרוש ה' ובחובת הלבבות שער חשבון הנפש ד"ה והאחד ועשרים

שם מוכרין להם אילן ע"מ לקוץ וקוצץ דר"י רמ"א כו', ע' בס' חזקה רבה חח"מ סי' כ"ה

דף כ"א ע"א במשנה ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות כו', אף במקום שאמרו להשכיר כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ע ובת' הריב"ש סי' שנ"ה.