אור הישר (נזיקין ב) קכב

דף ב' ע"א לעתיד לבוא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואומר כל מי שעסק בזה יבא ויטול שכרו כו', ע' עיקרים מאמר ראשון פ"כ

שם אמר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תיכנס כל אומה ואומה וטופריה כו', עמש"כ בזה בס' פרדס דוד לס' בראשית בפסוק תדשא הארץ דשא

רש"י ד"ה ישמעו. עכו"ם את העדות שמצות מעידות ויאמרו אמת דין הוא שראוין ישראל להצטדק, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תשא סי' ס"ד אות ח'

תוד"ה לפני אידיהן. תני נמי להא מסכת דעכו"ם בסדר ישועות, ע' נובי"ת חי"ד סי' ע"ט בהגה"ה

תוד"ה להלוותם. פר"ת דוקא בחנם אבל בריבית שרי משום דמצטער טובא כו', הנה מל מלשון התוס' בריבית שרי משמע דס"ל כדעת הראשונים ז"ל דלנכרי תשיך הוא רשות, דאילו לדעת הרמב"ם רפ"ה מה' מלוה הרי ס"ל כפשטות ברייתא דספרי פ' תצא דלנכרי תשיך זו מצות עשה, א"כ אפילו בזמן אחר שלא לפני אידיהן אם הלוה לעכו"ם בחנם בטל מ"ע, ואם הלוהו בריבית מצוה נמי עביד, ובודאי לא גזרו חכמים במקום מצוה, וע' ב"מ ע"א ע"א ושם בתוד"ה תשיך ובמש"כ בחידושי שם ולמכות כ"ד ע"א

ועוד ל"ל האי טעמא דמצטער שכ' ר"ת הכא ולקמן ד"ו סע"ב, הלא בין אי אמרינן דאיסורא דמשנתנו הוא משום לפני עור או משום דאזיל ומודה ועבר הישראל משום לא ישמע על פיך כדלקמן ד"ו ע"א, עכ"פ ניתי עשה דלנכרי תשיך וידחה האיסור דמו"מ לפני אידיהן. ול"ל להכריח מצד הסברא דמצטער וצ"ע

ע"ב וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, ע' מש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בביאור הרחב דבר לפ' לך עה"פ אנכי מגן לך. שם אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עשיתם כו', ע' בנימוקי רידב"ז לס' תולדות בפסוק ויהי כי זקן יצחק

שם מ"ש הני דחשיבי ומ"ש הני דלא חשיבי להו משום דהני משכי מלכותייהו עד דאתא משיחא, ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים לחולין דף צ"ב ע"ב

שם ויתיצבו בתחתית ההר וא"ר דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית כו', ע' תוס' שבת פ"ח ריש ע"א ובתפארת ישראל למהר"ל מפראג פרק ל"ב

שם ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן ב"נ ולא קיימום כו'. ע' העמק דבר ר"פ בחוקותי

דף ג' ע"א מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מע"ב ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, וראיתי בערבי נחל לפ' בראשית בפסוק הנ"ל שהקשה דזה שייך להתנות עם ישראל אבל אלה הצאן ושאר מעשה בראשית מה עשו וע"ש מש"כ ע"פ דרכו, אולם לעד"נ עפמש"כ הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים בחלק הששי כי כל הבריאה בכלל ובפרט דרושה רק לתכלית הנרצה הוא קיום התורה ובלעדה אין מקום לכל הבריאה ובזה הוא מבאר משאחז"ל בברכות ד"ו ע"ב עה"פ כי זה כל האדם דכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ובזה יאיר לנו משאחז"ל שם ד"ח ע"א אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ע"ש שהאריך בזה בדברים מפליאים כדרכו בקדש, ומה מאד מובן טעמו ונימוקו כי הבעל חי המועיל למאכל האדם ע"פ קיום התורה נתעלה במדרגה עילאה להיות בסיס אל האדם לעבודת השי"ת, וממילא יתרוממו על ידו גם הצומח והדומם אשר על ידם נתגדל, וע"פ יסודות אלו אין מקום לכל פרטי הבריאה לעלות על סולם הקדושה אלא ע"י קיום התורה. משא"כ אם ישראל לא היו מקבלין התורה אז כל תכליתם הם תוהו ובוהו כמו בתחילת בריאותם, כי הדומם ישאר דומם וכן כולם עד המדבר מבלי התרוממות לרוחני נעלה ונקדש, וזהו מה שהרגישו והדגישו חז"ל בקרא דויהי ערב ויהי בקר יום הששי