אור הישר (נזיקין ב) קיח

רק בעוה"ר כלל התבל הניח עליהם חותם פסלות, ובשביל זה נרמסו כל אבירי ה' בקרבי, ובטח כאשר השי"ת ישפוך את רוחו על כל בשר אז גם מצבם הפרטי יתרומם ויתעלה בב"א

רש"י ד"ה עוד אחד שלמה, ע' שבת נ"ו ע"ב וביומא ס"ו ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה פלוני ובמש"כ בחידושי שם

דף ק"ה ע"א באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להן חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבי ואשה שגרשה בעלה כו' ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך אליכם, הנה בשבת פ"ח ריש ע"א הקשו התוס' מדוע היו צריכים לכפיית ההר כגיגית לקבלת התורה הלא כבר אמרו נעשה ונשמע וע"ש מה שתירצו, אולם לפי המבואר הכא ניחא, דקורא הדורות מראש ראה דבזמן מן הזמנים ירגישו א"ע דיש ביד כנסת ישראל להסיר עול התורה מעל שכמם, דוגמת מציאות אשה ועבד לנתק הקשרים של בעל ואדון, ולזה היה באפשרות אם ההתקשרות היתה רק ע"י מה שאמרו נעשה ונשמע, ולכן בהכרח היתה כפיית ההר להורות כי מיד ולדורות הם משועבדים לעול התורה, וזה אשר השיבם הנביא חי אני נאם ה"א אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם

שם עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום א"ל הקב"ה לנביא לך אמור להן איזה ספר כריתות אמכם כו', ע בס' עולת שמואל ח"ב בדרוש לשבת תשובה

שם אמר להם יסרו יצריכם אמרו לו אלהיו יורנו, נראה דהתשובה נצחת בזה היתה עפ"מ דאמרינן בברכות ל"א סע"ב דעל מה דאליהו אמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית חזר הקב"ה והודה לו דכתיב ואשר הרעותי, ואמרינן נמי התם אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל כו' ע"ש, והיינו דאמרו אלהיו יורנו שבלתי אפשרי ליסר את היצר הרע

שם תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי כו', ע' מד"ר ס"פ וירא לבן הוא קמואל ולמה נקרא שמו קמואל כו' וע"ש בחידושי הרד"ל וברבותינו בעלי התוס' עה"ת ר"פ שמות בפסוק ויקם מלך חדש

ע"ב דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע כו', עמש"כ בחידושי על תנ"ך יהושע כ"ד

שם תנא משמיה דר"מ בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס. ע' שאגת אריה סי' ה'

שם מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה כו', ע' דורש לציון סוף דרוש ב'

שם וישם דבר בפי בלעם ר"א אומר מלאך, ע' מו"נ ח"ב פ"ו

שם א"ר יוחנן מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לאמר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל, וקשה הלא בב"ב ד"ס ע"א א"ר יוחנן גופיה דבלעם ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה אמר ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה ופרשב"ם מדכתיב התם מה טובו קדייק ע"ש, ולפי המבואר הכא הלא דריש ר' יוחנן מהאי קרא דבקש לאמר שלא תשרה שכינה עליהם ולא קאי על הדירות באהליהם הפרטיים רק על הבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואף דהשי"ת הפכו לטובה שלא כרצונו, אבל כלל ההגדה אינה מתאמת בלשון דר' יוחנן בשני המקומות וצ"ע כעת

דף ק"ו ע"א והוא אינו יודע שעבודתה בכך, הנה פשטות הדברים מורה שהשמעונו דאם היו יודעים בודאי לא היו שומעין לה לעשות כן. מ"מ הועילה קצת עצת בלעם דגם עם חסרון ידיעתם היו צריכים סליחה וכפרה, כדאמרינן בנזיר כ"ג ע"א אקרא דולא ידע ואשם דמתכוין לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר אמר הכתוב ונשא עונו, וע"ע בתוס' לעיל ס"ד ע"א ד"ה אע"ג

ע"ב בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה, ע' דורש לציון דרוש ט' בהגה"ה

שם ארבע מאה בעייא בעי דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר כו', ע' באוצר הגאונים לחגיגה דף ט"ו ע"ב בחלק התשובות מה שהביאו בזה בשם רב שרירא גאון ז"ל

שם בשני דרב יהודא כוליה תנויי בנזקין כו', ע' בהקדמה לחובת הלבבות

שם אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב וה' יראה ללבב, ע' עיקרים מאמר ג' פכ"ז

שם א"ר אמי לא מת דואג עד ששכח לימודו שנאמר הוא ימות באין מוסר כו', והוא עפמש"א באבות פ"ו כל העוסק בתורה לשמה נעשה כמעין המתגבר כו', ומגלין לו רזי תורה, משא"כ בדואג שתורתו היתה רק משפה ולחוץ לכן לא זכה שתורתו תהיה משתמרת בו, וע' מה שהאריך בזה מהר"י דובנא ז"ל בספר המדות שער הדעת פי"ז וע"ע בלקוטי הלכות לסוטה דף כ"א

רש"י ד"ה בר תלתין ותלת. ור' חנינא לית ליה דר' סימאי דאמר לעיל שלשה היו באותה עצה כו', ע' מה שתירצו על קושית רש"י רבותינו בעלי התוס' עה"ת ר"פ שמות בפסוק ויקם מלך חדש

דף ק"ז ע"א אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע, ע' ברש"י הכא ובסוכה נ"ב ע"ב, אולם בעקדה שער כ"ד מפרש על הלב ועל העין כי העין רואה והלב חומד וכל