אור הישר (נזיקין ב) קיז

תשובתו היה ל"ג שנה מה מקום להלמ"ד המוקף, ונראה דהלמ"ד הוא מוכרח כאן ובכ"ז צריך להיות מוקף, עפ"מ דגם הכא ר' יוחנן לטעמיה בנדה מ"ד ע"ב דס"ל ל' יום בשנה חשובין שנה ע"ש, וא"כ מנשה כשמלך היה נכנס בשנת הי"ב, ומה שעשה כרשעת אחאב היה ג"כ נכנס בשנת הכ"ב, ולפי חשבון זה י"א וכ"א יחד עם החדשים העודפים הם ל"ג שנה, ושפיר צריך למ"ד, היינו שעשה תשובה לשלשים ושלש שנים, וחשבון זה הוא משנולד, אמנם משני מלכותו בסה"כ נ"ה שנה כשתסיר מהם הכ"ב שעשה הרע נשארו נ"ב שלשים ושלש שנה שנות התשובה, ובזה אין מקום אל הלמ"ד. שהם ל"ג בדוקא, ולכן הוא מוקף, והלמ"ד מוכרח רק לזמן התחלת תשובתו משנולד כנ"ל

א"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב"ה מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מדת הדין, ואין להקשות הלא בסוטה ע"א מסקינן דרק תפלת רבים מקבל הקב"ה בעצמו אבל תפלת יחיד באה לו ע"י מלאכים ע"ש, די"ל שאני מנשה שהמלאכים היו מקטרגיו, ובמד"ר ואתחנן פרשה ב' סי' כ' מבואר יותר שהמלאכים סתמו חלונות הרקיע שלא תקובל תפלתו ורק השי"ת רצה לקבל תשובתו חתר חתירה מתחת כסא הכבוד כדי לקבלו בתשובה, שובה, משא"כ בסתם יחיד המתפלל שאין למלאכים בו ענין לעמוד כנגדו, תפלה כזו באה ע"י מלאכים וגם יסייעוהו, וע' ברש"י סוטה שם ד"ה יחיד ובתמים דעים להראב"ד סי' קפ"ד ובמש"כ בחידושי לנ"ך דברי הימים ב' סי' ל"ג, וע"ע בירושלמי דפרקין ה"ב ובמד"ר אמור פרשה ל' סי' ג' ובמדרש רות פרשה ה' סי' ו' ובב"ר פ' תולדות בפסוק ויעתר יצחק ובתוס' שבת נ"ה ע"ב ד"ה מעבירם ובגליון הש"ס שם וע"ע פסחים קי"ט ע"א עה"פ וידי אדם מתחת כנפיהם ובס' פרי חיים על שה"ש בפסוק דודי שלח ידו מן החור

שם ביקש הקב"ה להחזיר את כל העולם כולו לתוהו ובהו בשביל יהויקים כו' בשביל דורו של צדקיהו כו', ואין להקשות יאבד עולמו מפני השוטים כדתנן בע"ז נ"ד, די"ל דהתם בעכו"ם והכא בנוגע לכלל ישראל שבשבילם נברא העולם כדדרשו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית

שם ד' כיתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים כת שקרנים כת חניפים כת מספרי לה"ר, ע' בס' חפץ חיים כלל א' ס"א וע"ע במסלת ישרים פי"א ובאוצר הגאונים חלק התשובות ליומא דף פ"ו

רש"י ד"ה שלא תמצא. ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית כו', ע' רש"י ב"מ ק"ז ע"א ד"ה ספק נדה

ע"ב ת"ר מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתו"כ כו' אחאב שמונים וחמשה ירבעם מאה ושלשה, עמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל לפתיחתו לספר ויקרא

שם תניא היה ר"מ אומר אבשלום אין לו חלק לעוה"ב כו', ע' פרקי דר"א ס"פ נ"ג ובסוטה ד"י ע"ב ובתוד"ה דקרב וביומא ס"ו ע"ב וברש"י ותוס' שם ובשער הגמול להרמב"ן ד"ה ובאגדה אמרו אריב"ל ובמש"כ בחידושי ליומא דס"ו ע"ב

שם מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה עם זה כו' ע' העמק דבר לפ' תצוה בפסוק ועשית מזבח מקטר קטרת

שם ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם, ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ל"א

דף ק"ד ע"א ומפני מה לא מנו את אחז כו' מפני שהי"ל בושת פנים מישעיהו כו', ע' עקידה שער ארבעים

שם ברא מזכה אבא כו', ע' בת' אגודת אזוב מדברי חא"ח סי' ג'

שם איכה ישבה בדד אמר רבה א"ר יוחנן אמר הקב"ה אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד כו' יהיה בדד מושבם, ע' מה שהאריך בזה בת' משיב דבר ח"א סי' מ"ד

רש"י ד"ה קטנה לגדול. ולא קטן וקטנה ממש אלא ש שעומדין על פירקן וראויין הם להוליד כו', מדברי רש"י אלו משמע דס"ל כהרמב"ם פכ"א הכ"ה מא"ב דמשיא אשה לקטן הוא כמו זנות ע"ש, ולהכי מסיק דכוונת הש"ס הוא סמוך לפירקן, והוא כמסקנת הש"ס לעיל ע"ו ע"ב וע"ש תוד"ה סמוך ובנדה י"ג ע"ב ובת' הרשב"א ח"ד סי' ר"ז ובאור שמח פי"א ה"ו מה' אישות ובמש"כ בחידושי לעיל ס"ח ע"ב

ע"ב סלה כל אבירי ה' בקרבי כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו, ולכאורה בלתי מובן המשל אל דברי הנביא. אמנם הענין. שמטבע שנפסלה אם מביאין אותה לקנות סחורה תמורתה איננה עוברת בשוק הסוחרים אפילו אם היא כחדשה בתכלית בלי שום שינוי או טשטוש באות רק מפני שהמדינה הניחה עליה שם פסול, כמ"כ באבירי ה' שאמר הנביא הם אבירי הרוח בתורה ויראה, שא"א לאמר שמציאות חכמתם תתבטל כדאמרינן בשבת קל"ח ע"ב ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו הרי ודאי שאין להחליט על אבירי רוח כאלו שיהיו נרמסים, כי בהכרח חכמתם בחוץ תרונה, ומשו"ה הסבירו חז"ל אע"פ דבעצם חכמי התורה אין חסרון, ובכ"ז הם נרמסים רק דוגמת מטבע שנפסלה, שג"כ אין חסרון בעצם המטבע אלא משום שפסלתה מדינה לכן אבדה ערך כסף העובר לסוחר, וכמ"כ בתלמידי חכמים אף שבנוגע לידיעתם בתורה הם ממש בעצם תקפם,