אור הישר (נזיקין ב) קטו

והיינו דמסיק רש"י ואין בכך משום צידה, בינה זאת, ועפ"ז חידוש גדול חדית לן רש"י בזה גם מלבד הנוגע לדין צידה בשבת אלא דלא דמי נמי למאן דצמיד זיבורא ועקרבא אע"ג דקא מכוין דלא ליזקו אסור כדלעיל ס"ה ע"א, דהתם האיסור משום לתא דחובר חבר שמחברם יחד, משא"כ הכא שאינו מחברם רק מבטל בלחישתו כח המזיק שבהם, ועדיף ממכבין גחלת של מתכת ברה"ר שלא יזוקו בה רבים דמותר כדאמרינן בשבת מ"ב ע"א, דהכא אין עושה פעולה ממשית רק בדיבור, ועמש"כ בחידושי לכריתות ד"ג ע"ב

רש"י ד"ה כלי על העין. שכך דרך ליתן כלי מתכות על העין כדי לקרר העין כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' נ"ה

ע"ב מכל טורח שטרח בו וכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, ע' בזה דבר נחמד בתורת האדם להרמב"ן שער הגמול

שם מאי וזה אשר הרים יד במלך אר"נ שחלץ תפיליו בפניו, וקשה הלא כבר א"ר יוחנן מקודם שהוכיחו ברבים ואמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל כו', לכן נראה דהנה תרי קראי נינהו, דמעיקרא כתיב וירבעם בן נבט וגו' עבד לשלמה וירם יד במלך, ובתר הכי כתיב וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו, ועל מקרא זה האחרון בנה ר' יוחנן דרשתו שהרמת היד היה במה שהוכיחו על שסגר פרצות אביו, והא דפריך ומאי וזה אשר הרים יד במלך, דבאמת לשון כזה ליתא בכתוב, ע"כ דשבוש הוא מהמדפיסים וקאי על מקרא הקודם, וצ"ל ומאי וירם יד במלך א"ר נחמן שחלץ תפיליו בפניו, ועמש"כ בחידושי לקמן ק"ב ע"א

שם ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי' והא דאסור מה"ת כדגמירי אין ישיבה בעזרה חוץ ממלכות בית דוד לזה לא היה חושש אי לאו שירא דלמא קטלין ליה כדכ' בגבורת ארי ליומא כ"ה ע"א

רש"י ד"ה ובלשון עגה. אפילו במקדש לא, לשון עגה לעז שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקדש שלנו כו', ע' ס' האשכול ח"ג ס"ס מ"ה ובנחל אשכול שם

בא"ד גבולין קרי חוץ למקדש ואסור לפרש שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה חוץ למקדש כו', ע' מו"נ ח"א פרק ס"א ס"ב וברש"י ע"ז י"ז סוף ע"ב ושם בתוס' י"ח ריש ע"א

רש"י ד"ה שחלץ תפיליו בפניו שהיה לו לפנות לצד אחר מפני אימת מלכותו כו', ע' יד המלך פ"ה ה"ו ה' ת"ת

דף ק"ב ע"א מאי גרמא ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים כו', וקשה הלא במו"ק י"ח ע"א יליף הכי מקרא דונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מילתא והדור תרויייהו ע"ש אבל לא שמענו מהתם ברית כרותה לשפתים אלא לטובה והכא הלא הוא לפורענות וע"ש תוד"ה ואסתייעא ובמש"כ בחידושי למו"ק שם וצ"ע

שם אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון כו', ע' משך חכמה לפ' תשא ד"ה מגילה דף כ"ה

דף ק"ב ע"א אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר א"ר אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל מי בראש בן ישי בראש אי הכי לא בעינא, הנה כמו אגדה זו כמ"כ דלעיל ק"א ע"ב דאשר הרים יד במלך שלמה שחלץ תפיליו בפניו אין להם ביאור, ונלע"ד עפמש"א במדרש תהלים סי' ב' ננתקה את מוסרותימו, אלו תפילין של יד ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש, וגם המדרש הזה אומר דרשוני מה זה שחלקו מצות תפילין לשנים הרי מי שמקיימם מקיים שניהם יחד וכן להיפוך חלילה, אמנם הענין הוא כי חכמת התורה קשורה עם אמונת היהדות ויחדיו ידובקו, ונראה בעליל כי חז"ל העמיקו לחפש טעמים על דיני המצות ודרשו אחרי סתימת המשנה מנא הני מילי, ובתר תירוצי הש"ס יוסיפו להקשות אי הכי אלא מעתה ולטעמיך ותסברא וכהנה, אולם בתר דשני עליך אמר קרא אין מה להקשות עוד אם הוא מקבל כי הוא גזירת הכתוב, והענין כי אמנם תוה"ק היא חכמה נפלאה ורשות בידינו לחקור בה, אכן בשביל שאיננה חכמה אנושית רק אלקית דלאו כל מוחא סביל דא לבא בסוד ה', לזאת אם לא ישיג בשכלו בהכרח להשאר על אמונתו, ותפילין שאנו מניחין דכתיב בה והיו לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך המורה על השתעבדות חכמת המוח ואמונת הלב, ניתנו ג"כ בדרך זה כל זמן שבין עיניך יהיו שתים כדאמר במנחות ל"ו ע"א אות היא לעולם דמתחילה צריך לקשור האמונה שהיא בלב ואסור לו להסירה כל עוד שהוא עסוק במחשבת המוח, ואם קצרה יד שכלו להשיג אז ישאר עכ"פ באמונתו ולכן תפלה של יד היא ראשונה והיא אחרונה

וזו היא כוונת המדרש על אחרית הימים כשיתיצבו על ה' ועל משיחו. אז יאמרו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. והסבירו לנו חז"ל כי יחד עם האמונה האלקית יבטלו נם החכמה האלקית ויאמרו כי אין שום שליטה בעולם רק השכל האנושי

והנה ירבעם זה חכם גדול היה כדדרשו לעיל בסמוך וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ד"א שלמה חדשה שחידשו דברי