אור הישר (נזיקין ב) קיד

הנה מזה ראיה גלויה דאפילו בדבר שאינו דין או חוק מחוקי התירה רק מדרש חכמים אם אינו מקבלם נקרא עי"ז אפיקורוס כדכ' הר"ן ז"ל בדרשותיו דרוש ה'

שם ואולך אתכם קוממיות ד"מ אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדה"ר כו', ע' בראשית רבה פי"ב

שם מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כו', הא דלא אייתי משנה דשילהי עוקצין ע' נובי"ת חי"ד סי' קס"א ובס' עולת שמואל ח"ב בהדרן על משניות

רש"י ד"ה כי מטו מגלת אסתר. ולשון גנאי הוא דהוה להו למימר לרבם בלשון שאלה צריכה או אינה צריכה. ע' בס' עתים לבינה על ספר העתים ה' שתופי מבואות סי' פ"ב

ע"ב ר"ע אומר אף הקורא בספרים החיצוניים תנא בספרי צדוקים, ע' בת' הריב"ש סי' מ"ה

שם מפחדה לא ישן בלילה כו', עמש"כ ר' סעדיה גאון ז"ל בס' האמונות והדעות מאמר עשירי פ"ט

רש"י ד"ה הוי אומר דבמדה טובה כתיב דלתות ובמדת פורענות כתיב ארובות ודלת גדול מארובה, ע' ברש"י ובמהרש"א ליומא ע"ו ע"א ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים ליומא מה שהאריך בזה

רש"י ד"ה מאן דאית ליה מעברתא. ל"א גרסינן מכרתא מי שיש לו היכר בזקנו שסעד כו"ע שלא סעדו אין יכולין להגיע לכחו כו' ע"כ, וקשה ללשון זה מדוע לא פריך הש"ס הכא כדפריך לעיל הא רבנן נמי אמרוה בב"ק צ"ב ע"ב השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ואמרי אינשי שיתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך והתם סמיך נמי אקראי, וע"ע בב"ב י"ב ע"ב וצע"ק

דף ק"א ע"א הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר כו', בראבי"ה לברכות ר"פ אין עומדין לא גריס בסוגיין תיבות של שיר השירים

שם ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת כו', ע' ירושלמי שבת פי"ד ה"ג ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' נ"ה

שם ואין שואלין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אף בחול אסור כו', ע' בת' רדב"ז ח"ג סי' ת"ה ובת' הריב"ש סי' צ"ב ובמיוחסות סי' רפ"ג

שם שרי שמן ושרי ביצים נשאלין בהן בשבת מפני שמכזבין, כ"ה גרסת הרשב"א בתשובה שובה סי' תי"ג

רש"י ד"ה ולוחשין על נחשים ועקרבין בשבת בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה ע"כ, והנה הבאר שבע צווח ככרוכיא ע"ד רש"י אלו וטענתו היא שהרי משנה שלימה שנינו בפ"ב דעדיות הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב כו' האורג אמר שמואל דהאי פטור פטור ומותר הוא א"כ א"א לומר שהברייתא באה להשמיענו דאין בכך משום צידה שהרי אפילו הצד ממש שלא יזיקו מותר לכתחילה א"כ מאי ואין בכך משום צידה דמשמע אבל הצד ממש שלא יזיקו אסור לכן פי' הב"ש שהברייתא אתא להשמיענו דאין בכך משום רפואה כדעת הרמב"ם ע"ש

ולע"ד הנני רואה בדבריו עירוב פרשיות. דהלא הרמב"ם נמשך גם בזה ע"י שיטתו הפיליסופית דכל עניני כשפים ושמות ולחשים שדים וקמיעות הכל הוא שקר, אבל רש"י תפס את כולם כפשוטם ממש כדהאריך בזה בביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג ע"ש, והרמב"ם ע"פ שיטתו שפיר כתב בפי"א מה' עכו"ם וז"ל מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת כדי ליישב דעתו ולחזק לבו אע"פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תטרוף דעתו עליו עכ"ל, הלא חזינן מה מאד רחוקים בזה הבנת הרמב"ם מהבנת רש"י, דלרש"י בא הלחש שלא יבא להיזק, ולהרמב"ם גם אחרי שניזוק אינו מועיל אפילו לרפואה רק ליישב דעת המסוכן שלא תטרוף דעתו עליו, ולה"ק מי שנשכו עקרב או נחש והוא לוחש על מקום הנשיכה כו', וע"פ כל הנ"ל בלתי. מובן מש"כ הב"ש לפרש לרפואה, הלא תיבה זו מראה שהנשיכה כבר היתה והלחישה מועלת א"כ ל"ל להביא לדברי הרמב"ם, הלא לדידיה הלחישה לא מהני כלל רק ליישב דעתו ומשו"ה לא הזכיר בזה שם רפואה, ולאמר שנמשך לגמרי אחר דעת הרמב"ם וכוונתו דהפעולה דלא תטרוף דעתו זו היא רפואתו, ג"כ קשה לאמר שיעזוב כל דעות הראשונים נגד דעת הרמב"ם, ובע"כ דהוא כמפשר בין דעותיהם ואחז דהלחישה מהני לרפאות את הנשוך וזו היא רפואתו

אמנם לעד"נ דאין מקום לקושית הב"ש די"ל דהא דתנן בעדיות אם מתעסק בו שלא ישכנו, הלא בע"כ היה בזה חשש שמא ישכנו ובאופן כזה פטור ומותר. משא"כ בסתמא אסור לצוד נחשים ועקרבים דלא גרע מלרפואה, וכוונת רש"י הכא בהא דלוחשין לחישת נחוע"ק בשבת שכ' בשביל שלא יזיקו. הלא לא כתב רש"י שלא יזיקנו, אלא שלא יזיקו היינו לאחרים, וכגון שהוא עומד בביתו ורואה אותם דרך החלון וירצה בלחישתו לבטל מהם כח המזיק המוטבע בתכונתם, ובאופן כזה אם היה צד ממש את גופם היכא דאין מתכוונים להזיקו היה אסור בשבת משום צידה כנ"ל, אולם הכא כיון שאין צד בידים את גופם אלא בדיבור פיו מבטל את ארסם המזיק, בזה מותר גם לכתחילה,