אור הישר (נזיקין ב) קיא

דף צ"ב ע"א רב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין, ע' מדרש שוח"ט קל"ז ובפסיקתא פיסקא ותאמר ציון סי' ו'

שם כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, באוצר הגאונים לפסחים קי"ד גריס הכא כל שאינו משייר פת שלימה כו'

רש"י ד"ה תאכלהו אש לא נופח זה אשו של גיהנם שאין צריך נפוח, ע' ב"ב ע"ט ריש ע"א וברשב"ם שם

רש"י ד"ה קשתו ננערת כו', ע' בפירש"י ויחי מ"ט כ"ו ורבותנו דרשו ותשב באיתן קשתו כו'

ע"ב עמד ר' יהודא בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם, ע' בחידושי הרשב"א והריטב"א לנדה ס"א ע"ב

שם ומאן ניהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים כו', בפדר"א פל"ג קאמר שהיו הרוגי נבוכדנצר וע' בס' אהבת ציון להגאון בעל נוב"י דרוש ח' ובקונטרס בכור שור

דף צ"ג ע"א גדולים מעשה צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר ענה ואמר וגו' ורויה די רביעאה דמה לבר אלהין כו', בירושלמי שבת ס"פ במה אשה קאמר עלה באותה שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו א"ל תקין מיליך ובר אית ליה לקב"ה בתמיה כו', ע"ש

ע"ב אלא שש וסאין וכי דרכה של אשה ליטול שש סאין כו', קשה אמאי לא דייק נמי בשלמא שש סאין היינו דכתיב וימד שש שעורים אלא אי אמרת שש שעורים ממש מה שייך מדידה בשש גרעינים, ומזה ג"כ היה יכול לדרוש שהיתה בזה מדידה רוחנית שעתידין לצאת ממנה ששה בנים שמתברכין בשש שש ברכות כו' וצ"ע כעת, וע"ע בקונטרס בכור שור

שם ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהם מפני אימת מלכות, הנה ברמב"ם ס"ה מאכלות אסורות כ' כל המשהה נקביו הרי זה בכלל משקץ נפשו כו', ומלשון זה משמע דהא דאמרו במכות ט"ז ע"ב דעובר משום לא תשקצו הוא אסמכתא, ולפ"ז צ"ל דהכא משום כבוד מלכים לא גזרו בה רבנן, ואפשר שהוא בכלל גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה כדאמרינן בברכות י"ט ע"ב

שם מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר זכרה לי אלהי לטובה כו', ע' ברכות ד"י ע"ב ובמסלת ישרים פכ"ב

דף צ"ד ע"א אע"ג דאינהו לא חזו מידי מזלייהו חזו אמר רבינא ש"מ האי מאן דמיבעית כו', עמש"כ בחידושי על כתובים דניאל יו"ד ז'

שם גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה', הא דלא למדו מאליעזר עבד אברהם שאמר ברוך ה' עמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בביאור הרחב דבר לפ' יתרו בפסוק ויאמר יתרו ברוך ה'

רש"י ד"ה אתא בקר. ל"א וגם לילה לרשעים כו', וכן פירש"י נמי בב"ק ד"ג ע"ב

רש"י ד"ה בעצמו. ולא נתבייש כל כך דאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן, ע' ברש"י ב"ק ר"פ החובל ובכתובות ד"מ ע"א ד"ה הכל לפי המבייש ובמש"כ בחידושי ליומא פ"ז ע"ב

ע"ב ר' חנינא בר פפא רמי כתיב מרום קיצו וכתיב מלון קיצו כו', ל"ד להא דלהברות ולהכרות דלעיל ד"כ ע"א דהתם דרשו הקרי והכתיב כמו בכמה דוכתי אבל הכא בשניהם הוא הכתיב וישעיה אמרה בשם ה', ומ"ש דבישעיה נעתק לשונו מרום קיצו ובמלכים מלון קיצו, כן ל"ד להא דלעיל ל"ח ע"א כתיב על גפי וכתיב על כסא, דהתם אמר שלמה בשני מאמרים נפרדים רק משום דתרווייהו בתורה משתעו משא"כ הכא הנה הוא אותו המאמר שאמר ישעיה, ולקמן ק"ו ע"ב כתיב דואג וכתיב דוייג דרשו משום שינוי השם באותו האיש גופיה. ויש דוגמאות הרבה בכעין זה בדרשות חז"ל ובכולן אפשר לחלק ביניהם ולא כמו שראיתי ח"א דבחדא מחתא מהתינהו

שם בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ כו', ע' תוס' ב"ק ט"ז סוף ע"ב

דף צ"ה ע"א אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא, ע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' קע"ט סקי"ג ובת' הרשב"א סי' ר"כ ובאוצר הגאונים לחגיגה דף י"ד ע"ב בחלק התשובות

שם אליעזר עבד אברהם דכתיב ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק, ע' אלשיך לפ' חיי שרה בפסוק ויאמר עבד אברהם

ע"ב כיון שהרהר בדעתו למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום, ר"ל המקום המיוחד, וע' כוזרי מאמר שני סי' י"ד

שם א"ר אבהו אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו דכתיב ביום ההיא יגלח ה' בתער השכירה כו', ע' מש"כ על אגדה נפלאה זו בס' מיכל מים פ' מטות

דף צ"ו ע"א הזהרו בזקן ששכח לימודו מחמת אונסו. במנחות צ"ט ע"א יליף לה רב יוסף מהא דלוחות ושברי לוחות מונחין בארון ועמש"כ בחידושי שם

ע"ב מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, במפתח לרבינו נסים מסיק ומאן אינון ר"ע, וע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' מזוזה סי' כ"ג מש"כ בזה

שם אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלים הוו כיון דשמעיני לנביאי דקא מיתנבאו