אור הישר (נזיקין ב) יא

שם בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת ג"ע בראת גיהנם כו', ע' בפתיחה לאגודות אזוב מדברי דף ו' ע"א

שם ברכת אובד עלי תבא מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן, הנה דוקא נקט של יתומים דאז לא ידעו הבעלים בגזילה, אבל שדה של איש ודאי אסור כמש"כ בהעמק שאלה לשאילתות פ' נח אות ה'

ע"ב אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד נתרפא כו', ע' שיח השדה פ' תולדות ובס' מאור ושמש ד"פ וירא ובכוכב מיעקב הפטרת בשלח

שם והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה כו' ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו כו', ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

תוד"ה שכל חולה. וא"ת והא בימי אברהם אכתי לא היה חולה בעולם כו', במהרש"א הקשה למה לא נתרפא אברהם באבן טוב זה כשנחלה מהמילה ע"ש, ובס' אפריון להגר"ש גאנצפריד ז"ל ר"פ וירא תירץ עפ"מ דתניא בתוספתא סוף קידושין שזה היה לעת זקנתו

דף י"ז ע"א ת"ר ארבעה מתו בעטיו של נחש כו' עמש"כ בחידושי עה"ת פ' בראשית וע"ע בס' כד הקמח לרבינו בחיי ענין אבילות

במשנה ומרחיקין את הריחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב, ע' בת' הרא"ש כלל מאה סי' ד'

ע"ב כי היכי דאת אימלכת וחפרת אנא נמי ממלכנא וחפרנא כו', ע' מהר"י מג"ש בחידושיו לקמן כ"ו ע"א

דף י"ח ע"א טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סומך כו', ע' בת' הריב"ש סי' תע"א

שם ת"ש מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה טעמא דאיכא בור הא ליכא בור סמיך כו', וקשה הלא לעיל י"ז ע"ב שני רבא למשנה זו משום דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיו דמזקי לה לבור, והכא הלא קושית הש"ס היא הא ליכא בור, ובדליכא בור שפיר סמיך למיצר חבירו מפני שההיזק אינו מוכן עדיין כנ"ל, ומאי האי דקא קשיא עליה דרבא וצ"ע כעת

רש"י ד"ה דירה שאני חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן כו', ע' בחידושי הר"י מג"ש ורמב"ן ובנובי"ת חח"מ סי' ל"ז

תוד"ה דטירייא. ולספרים דלא גרסי אלא אתי שפיר הכא דלההיא גרסא טירייא וקלא חד טעמא הוא ע"כ, והרמב"ם בפ"ט ה"ג משכנים נקט תרווייהו, וכ' ז"ל כדי שלא יניד אותו או כדי שלא יבהלנו בקול הרחיים, וע' ראב"ן סי' א'

ע"ב אלא לעולם ר' יוסי על הניזק ס"ל ולדבריהם דרבנן קאמר להו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קנ"א

רש"י ד"ה בלוקח. או זרע שם חרדל מכר מחצה שדהו לאחר והלוקח זרע שם ירק או העמיד דבורים, ע' בת' הרא"ש כלל צ"ח סי' יוד

דף י"ט ע"א ל"ש אלא מן המחמצן אבל מן הנדיין ד' אמות כו'. ע' תורת האדם להרמב"ן סוף ענין הקבורה

שם איבעיא להו וסד בסיד תנן א"ד או סד בסיד תנן כו', ע"ל י"ז ע"א תוד"ה וסד בסיד ובנתיבות ירושלים לירושלמי דפרקין ה"א ובת' מהר"ם ב"ב סי' קמ"ג

שם תנא דידן נמי ליתני ולוקמי במתונא הא תנא ליה אמת המים כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ב

תוד"ה משום דמשתכי. דאין דרך להטמין בסלעים לפי שההבל יוצא מבין הסלעים ע' בס' גבול יהודא סי' ו'

תוד"ה דמחממי. התם בחול שהוחמה מחמת השמש דומיא דאבק דרכים ע"כ, בשבת ל"ח סוף ע"ב פירש"י בהדיא הכי. וע"ש בס' משנת ר' בנימין פ"ג אות נ"ב

ע"ב תוד"ה ותיפוק. וי"ל דהתם מיירי כגון דעביד בהו שינוי מעשה כו', ע' סוכה י"ג ע"ב תוד"ה אם פסולת ובת' מהרש"ם ח"א סי' ב'

תוד"ה רואין. והיינו טעמא דסתימת עראי הוא דכיון שאינו יכול לעמוד בפ"ע א"נ משום דבעינן דבר החוצץ כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' צ"ד

דף כ' ע"א היא גופה תיחוץ דהא כלי חרס אינו מטמא מגבו, ע' נבי"ק חי"ד סי' צ"ד

שם מטלניות חזי ליה לקריעא דלבושא בסמיכתא חזו לאומנא בריסקא שאין בהן שלש על שלש שאין בהן ארבעה על ארבעה מבע"ל כעין ריסקא, ולכאורה אמאי איכפלו כולי האי לאוקמא בשינויא דחיקא, הלא לפ"מ דתניא בתוספתא ומובא בר"ש כלים פכ"ז מי"א דלעולם אינה טמאה עד שיצניענה ענה לבגד רש"א לדבר שהיא מקבל טומאה טמאה לדבר שאינה מקבל טומאה טהורה ע"ש, והכא שהניחן בחלון הרי לא הצניע לבגד ובטלה מתורת כלי, ובע"כ מוכח דסוגיא דהכא דהניחה בחלון דמיא לתלאו במגוד או שהניחה לאחורי הדלת וכר"א בשבת כ"ט ע"ב דסבר דמדלא זרקו לאשפה דעתיה עילויה ע"ש אבל אכתי איכא למידק מדוע לא אוקים דמצאה בחלון כסוחה ומטונפת דבכה"ג טהורה דודאי בטלה כדהביא הר"ש שם בשם התוספתא ע"ש וצע"ק

רש"י ד"ה נכרי אינו מקבל טומאה וכן בן שמנה שהרי הוא כאבן לא חי ולא מת, ע' חזון איש ה' נדה סי' סמ"ך אות א' מה שנסתפק עפ"ז וע"ע בחוט המשולש חלק התשובות להגאון רא"י סי' כ"ט.