אור הישר (נזיקין ב) י

ורא"ש ונמו"י ר"פ החובל ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה כופין. וא"ת אמאי כופין ליתי עשה דפו"ר וידחה ל"ת דלא יהיה קדש ואומר רבינו יצחק חדא דבעידנא דמיעקרא לאו לא מקיים עשה דמשעת העראה קעבר ללאו ועשה דפו"ר לא מקיים עד גמר ביאה וכ"כ התוס' בחגיגה ד"ב ע"ב בד"ה לישא שפחה. והנה מהכא מוכח דל"ל להתוס' כמש"כ הר"ן והנמו"י לב"מ ד"ל דהתחלת המצוה לקיום מטרתה מגוף המצוה נחשבת וג"ז נקראת בעידנא לאמר עשה דוחה ל"ת ע"ש. דאי הוי ס"ל להתוס' הכי אין מקום לתירוצם, דהא גם הכא לא משכחת גמר ביאה בלא העראה, וא"כ בע"כ דההעראה מעצם המצוה נחשבת ונקראת בעידנא, וכמ"כ משמע דגם הרשב"א בחידושיו ליבמות ד"ו ע"ב ל"ל כהר"ן והנמו"י כמש"כ בחידושי ליבמות שם, וע"ע מה שהאריכו בזה בטו"א לחגיגה ד"ב ובס' זרעו של אברהם לגיטין ד"מ ודמ"א ובס' שדה יצחק סי' א' ובדורש לציון סוף דרוש ז' ובת' באר יצחק חא"ח סי' ל'

ע"ב התם נמי גוד איכא אגוד ליכא, ע' ברי"ף ובשער משפט סי' קע"א סק"ג

שם אמר אמימר הלכתא אית דינא דגוד או אגוד כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א ס"ס קט"ו

שם חדא ידעא אפיא ובשולי וחדא ידעא פילכא ונוולא ואתו לקמיה דרבא ואמר להו לית דינא דגוד או אגוד כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תע"ב

שם אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום, ע' אור שמח פ"ז הט"ז מה' ס"ת

תוד"ה ומסיים. וריצב"א מפרש ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה ולעולם מניח ד' שיטין כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' קע"ה ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קע"ט ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' י"א

דף י"ד ע"א ת"ר אין עושין ס"ת לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו, ע' בת' פאר הדור להרמב"ם סי' ע"ד שכ' איך תהיה עשיית הס"ת בצמצום כזה

רש"י ד"ה ה"ק ומתחיל מלמעלה ולא יניח חלק שהרי אם בא לחתוך חותך ונמצא זה ראש הכרך וגנאי הוא לו כו', ע' נחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' י"א

ע"ב שהשם וכל כינויו מונחין בארון. ע' אור שמח פ"ב ה"ז מה' ע"ז מה שהאריך ע"ד ענין הכינויין

שם דתני רב יוסף אשר שברת ושמתם מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, ע' ירושלמי שקלים פ"ו ה"א וביפה מראה שם ובסוטה פ"ח ה"ג ובמה"פ שם ובנוב"י קמא חא"ח סי' ט'

תוד"ה פורענות דאית ביה אחרית, וא"ת איוב נמי אית ביה אחרית וי"ל כו', ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

דף ט"ו ע"א רש"י ד"ה כמו שנאמר. הקב"ה אומר ומשה כותב כו', ברש"י מנחות ד"ל ע"א הגרסא ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב, וע"ש בתוד"ה ומשה כותב ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה פ"ה דיחזקאל, וקשה דהא ירמיה נמי בחוץ לארץ היה כו', ע' נובי"ת חא"ח סי' ק"ו

תוד"ה שמנה. ומה שנוהגים עתה לקרות שנים בכל התורה אור"ת כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לקרות כענין שמצינו במס' ביכורים דתנן כל מי שיודע כו' ע"כ, והרא"ש רפ"ג דמגילה כתב דלא נראה לו דמיון זה ע"ש

ע"ב א"ר יוחנן דורו של איוב שטוף בזימה היה כו', הא דהוצרך ר' יוחנן להשמיענו דבר זה ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

רש"י ד"ה אליהוא מדייחסיה קרא בשמו ושם אביו ושם משפחתו ישראל הוה כו', וקשה מדוע נאיד רש"י מהא דמפרש בגמרא גופה והא כתיב ממשפחת רם, משמע דבזה הורה הכתוב שהיה ממשפחה מיוחסת בישראל. דאל"ה לא היה קורא אותו ממשפחת רם, או כדפירש"י בלשון האחר דרם היינו אברהם ע"ש, ובכלל מאי ראיה היא זו דישראל הוה מדייחסיה קרא בשמו ושם אביו ושם משפחתו, הלא ביבמות ס"ב ע"א מסקינן דרק כשנתגייר לית להו חייס אבל בהיותו נכרי אית להי חייס, וה"נ אמרינן בב"ק ט"ו ע"א דעכו"ם יש לו יחס. וע"ש בפירש"י ד"ה עכו"ם יש לו יחס ושם פ"ח ע"א ד"ה גד אין לו חייס וצ"ע

דף ט"ז ע"א אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר לפניו רבש"ע בראת שור פרסותיו סדוקות כו', פי' חפץ היה לפוטרם מצד החוקים של בריאת הטבע שהטביע השי"ת בברואיו ולה"ק בראת שור פרסותיו סדוקות כו', דאילו מצד המקראות כבר אמרו בברכות ל"א סוף ע"ב דהקב"ה הודה לאליהו דקא"ל ואתה הסבות את לבם אחורנית ושם ל"ב ריש ע"א אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל כו' ובעירובין ס"ה ריש ע"א יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין כו', ואפשר להעמיס רעיון זה בקרא דפ' שלח ונסלח לכל עדת ב"י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה, היינו כי אין להטיל חטאת בני האדם רק על חשבון החוטא אחרי שהוא קשור אל תכונות הטבע שברא השי"ת בעולמו וכאשר העיד בעצמו כביכול ואשר הרעותי כנ"ל והיינו בשגגה.