אור הישר (נזיקין ב) קח

שם בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין כו', ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק גונב נפש

שם איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין ר' יוחנן אמר נהרגין כו', ע' תומים ס"ס ל"ח

תוד"ה בני ישראל. וגר לא ממעט מבני ישראל כו', ע' בס' אור גדול ר"ס א' ובמה שהארכתי בחידושי לערכין ד"ב ע"א

ע"ב רש"י ד"ה אינהו היכי לקי. ואי משום לא תענה לאו שא"ב מעשה הוא, ע' בת' מהרי"ל דיסקין חלק הכתבים סי' פ' פ"א

רש"י ד"ה אתחלתא דמכירה דקסבר ר' יוחנן לא לקי עלה כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ז

דף פ"ז ע"א וקמת מב"ד ועלית מלמד שביהמ"ק גבוה מא"י וא"י גבוה מכל הארצית אל המקום מלמד שהמקום גורם, הנה הכא משמע דדרשה זו ילפינן מהאי קרא דוקמת ועלית אל המקום דברים י"ז ח', ואילו בע"ז ד"ח סוף ע"ב יליף שהמקום גורם מקרא דלהלן י"ז יוד, ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא, וע"ל נ"ב ע"ב תוד"ה בזמן ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בכוזרי מאמר שני סי' כ"ב

שם א"ל רבא לר"פ פוק תרגמא ליה כו' דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח כו', כה"ג א"ל רבא לר"נ לעיל י"ב ע"ב ועמש"כ בחידושי שם

שם דבר זה הלכה זו הלכות אחד עשר כו' הנה הך הלכה למשה מסיני אינה אלא לראב"ע כדאמרינן שילהי מס' נדה לר"ע קראי לראב"ע הלכתא

שם דאיתמר עשירי ר' יוחנן אמר עשירי כתשיעי רשב"ל אמר עשירי כאחד עשר כו'. והנה לקמן פ"ח ע"א א"ר כהנא דאם הז"מ והסנהדרין שניהן נחלקו במפי השמועה אינו נהרג וכש"כ אם הוא אומר מפי השמועה עה והן אומרים כך הוא בעינינו אז בודאי אינו נהרג עד שהוא יאמר כך הוא בעיני והן יאמרו מפי השמועה ע"ש, ורש"י פי' הכא דהז"מ ורבנן איפלגו בהלכות אחד עשר כדאיפלגו ר"ל ור' יוחנן ע"ש, והשתא לפמש"כ התוס' בנדה ע"ב סוף ע"ב דר"י ור"ל פליגי בסברא בעלמא ע"ש, א"כ לדברי רב כהנא איך נהרג כאן הז"ם הלא הוא אמר כך הוא בעיני והן אומרים כך הוא בעינינו ושום הלכה לא נזכר כאן, ובע"כ צ"ל דבסברא זו שנחלקו הז"מ ורבנן יאמרו הם כמו שקבלו מפי השמועה מרבותיהם מן הדורות שלפניהם, והוא יענה כנגד סברתם ויאמר כך הוא בעיני, ולפ"ז יצמח לנו דבר חדש מהרכבה זו דאף אם מקור המחלוקת הוא מצד הסברא, רק אם למעשה נוגע הוא לאיסור כרת נעשה עי"ז זקן ממרא

רש"י ד"ה במופלא שבב"ד במומחה לב"ד למעוטי תלמיד, בתוס' הוסיפו ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתין, ע' העמק דבר לפ' שפטים בפסוק כי יפלא

רש"י ד"ה דברי ריבות, לרבות חרמין וערכין והקדשות שהן באין וחלים ע"י דיבור הפה, כה"ג ברש"י פסחים מ"ו ע"ב בד"ה לא דכו"ע

תוד"ה דאי. תימא הא מ"ד עד הפורים מודה דאם עברוה אחר פורים מעוברת כו' וכיון דאי עיברוה כו"ע מודו דמעוברת לא קא שרי חמץ בפסח, ולע"ד בלתי מובן הלא אחרי דעברוה, עכ"פ נעשה הפסח שלהם פסח מדאורייתא, כדדרשינן בר"ה כ"ה ע"א מקרא דאלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן כו', ולשון הרמב"ם ספ"ב מקדוש החודש ב"ד שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אתם וגו' ע"ש, ולפ"ז גם הזקן ממרא היה מחוייב לקבוע הפסח ביום שקבעו הם, והוא אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים שיעשו כהוראתו כדתניא לקמן פ"ח ע"ב, וזה שהורה לעצמו או לאחרים לאכול חמץ בפסח שחל בחשבונם, הרי הורה בדבר שחייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת ומאי האי דכ' התוס' כיון דאם עיברוהו אחר הפורים מעוברת לא קא שרי חמץ בפסח וצ"ע כעת. וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות פ' אמור סי' ק"ט אות א'

תוד"ה ורשב"ל. וי"ל דמשכ"ל אי נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה כו', ע' עמק יהושע סי' ד' ובדורש לציון דרוש ד'

ע"ב רש"י ד"ה בפלוגתא דשמואל. אי רבנן כשמואל וז"מ כר' אבהו וא"נ רבנן כר"א וז"מ כשמואל כו' ע"כ, אע"ג דהכא באוקימתא דרבא קיימינן ואיהו לא סבר כדשמואל כדלעיל ד"ה ע"ב, ולפ"ז לא הו"מ רק לפרש אי רבנן כר' אבהו, מ"מ מפרש נמי איפכא משום דרש"י לגרמיה אפשר דס"ל כשמואל וכדעת הבה"ג בתוס' לעיל ד"ג ע"א ד"ה לרבא, וע' תומים סי' ג' סק"ג ושם סי' ה' סק"ד

תוד"ה דין. ורוצה לומר דאין ז"מ מודה בגז"ש זו ע"כ, ולכאורה האם בשביל זה נעשה זקן ממרא הלא חצי נזק צרורות ברשות הניזק הלכתא גמירי לה כדפירש"י ר"פ כיצד הרגל, ואפ"ה בברייתא שם ע"ב פליג סומכוס וס"ל דמשלם נזק שלם ופירש"י דסומכוס לית ליה הלכתא דח"נ צרורות אלא נזק שלם ס"ל, וה"ג אמרינן בשבת צ"ז ריש ע"א דר' יהודא בן בתירא גז"ש לא גמיר וע'