אור הישר (נזיקין ב) קז

משאצל"ג לא שרינא דהא סבירא ליה דחייב ע"כ, וקשה דהתוס' סתרו דבריהם דבשבת ד"ג ע"א בד"ה בר מהני תלת כתבו בהדיא אהא דמימרא זו דשמואל גופיה דמפיס מורסא הוא פטור ומותר מטעם צערא שרו ליה ומשום דהוא משאצל"ג וכ"כ התוס' בזבחים ס"פ כל התדיר וע' בתוס' יומא ל"ה ע"א סד"ה ה"מ ובכתובות ד"ו ע"א ד"ה האי מסוכרייתא וצ"ע כעת

דף פ"ה ע"א בעו מניה מרב ששת בן מהו שיעשה שליח לאביו להכותו ולקללו ע' שאילתות פ' בלק סי' קל"ד ובמה שהאריך בהעמק שאלה שם

רש"י ד"ה ור"ש אית ליה מלאכה שאצל"ג פטור עליה בפ' המצניע גבי המוציא את המת במטה צ"ג ע"ב ע"כ, וכן בשבת י"ב ע"א הראה ג"כ רש"י מקור זה לפלוגתא דר"י ור"ש, אולם התוס' בשם הרשב"א שם צ"ד ע"א בד"ה את המת הורה למקור פלוגתייהו במשנה דהתם ד"צ ע"א ר' יהודא אומר אף המוציא משמשי עכו"ם ע"ש

ולכאורה לולא דבריהם ז"ל הי' נלע"ד מקור אחר לפלוגתתם בזה, לפ"מ דבר"פ שמונה שרצים אמרינן דהא דתנן בעדיות פ"ב הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור דהוא אליבא דר"ש דס"ל משאצל"ג פטור עליה ושם ס"פ האורג הביאו בש"ס ראיה דהאי פטור הוא פטיר ומותר מדתנן שם קכ"א ע"א דכופין קערה על עקרב שלא תישך ע"ש נמצא דמשנה זו היא נמי אליבא דר"ש משום משאצל"ג, והשתא לפ"מ דר' יהודא פליג במשנה דעל עקרב שלא תישך ע"ש, לפ"ז מוכח דפלוגתייהו במשאצל"ג היא במשנה דשבת קכ"א שם. דהא כפיית קערה על עקרב שלא תישך בע"כ הוא בחד גוונא צד נחש שלא ישכנו כדתלי בש"ס זב"ז, ובצד נחש כתבו התוס' שם ד"ג ע"א בד"ה בר מהני תלת ובכ"מ דהוא משום משאצל"ג רק להנצל מן הצער ע"ש

ולפ"ז קשה לי נמי הא דר' יהודא השיב לת"ק מהא דריב"ז קאמר עלה חוששני לו מחטאת, הלא ר' יהודא לשיטתו דמחייב במשאצל"ג היה צריך להשיב בחיוב ודאי ולא מטעם חשש וצ"ע כעת

תוד"ה ור"ש. אלא חשיב תיקון לכיבוד ולריבוץ כעין בנין כו' כדאשכחן גודלת ופוקסת, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אמור סי' ק"ה אות ה'

, רש"י ד"ה ואחר מי התירו. והלא כל ישראל הוזהרו על הכאת חביריהם ועל קללתם כדילפינן בד' מיתות ע"כ, הנה רש"י הוסיף תיבות ועל קללתם משום דבגמרא אמרו להכותו ולקללו, אבל לעיל שם אין שום זכר מקללה. והכא איירי רק בהכאה, ולפ"ז אין גם זה ענין לפירש"י לעיל פ"ד ע"ב בד"ה אי הכי אחר נמי, דהתם איירי בחבלות וזה נלמד מן לא יוסיף. והכא איירי בהכאה בלא חבלה

תוד"ה ור"ש. וכיון דסבר כר"י במשאצל"ג היכי שרי דבר שאין מתכוין כו' ע"כ, וקשה דהתוס' סתרו דבריהם דבזבחים צ"ב ריש ע"א כתבו וז"ל ותימה היכי ס"ד דדבר שאין מתכוין שוה לאינה צריכה לגופה וכ"כ התוס' ג"כ בשבת מ"ב ריש ע"א דלפי האמת לאו הא בהא תליא ע"ש, וכה"ג כ' המגיד משנה פ"א ה"ז מה' שבת שידוע דמאן דמחייב דשא"מ כש"כ שיחייב משאצל"ג ומאן דפטר דשא"מ אינו הכרח שיפטור משאצל"ג ע"ש, וכן נוטה הסברא הפשוטה כיון שהניח ליסוד מוסד מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שהיתה במלאכת המשכן, ולהכי באינה צריכה לגופה יש מקום יותר לחייבו דעכ"פ לאיזו מלאכה היתה כוונתו ומחשבתו, משא"כ בדבר שאין מתכוין הלא לא היתה מחשבתו וכוונתו לשום מלאכה כלל כל זמן דלא הוי פסיק רישיה וצ"ע כעת

תוד"ה הכהו. תימה אמאי לקי הא פן יוסיף לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא כו' ע' מה שמיישב לקושיתם בס' המאיר לעולם ח"א סי' כ"ד וע"ע בס' מעין החכמה דף ט"ו ע"א

ע"ב לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו כו', ע' בס' קובץ הערות סי' י"ז

שם ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד ואחד בפ"ע עד שיפרט לך הכתוב יחדיו, ע' נובי"ת חא"ח סי' קי"ח

שם ותיפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון ב"א, הנה התוס' במנחות י"ז ע"ב ובש"מ האריכו הרבה דכמה תנאי דרשי לכפול הלשון דקרא וכמה תנאי סברי דברה תורה כלב"א ע"ש. ולכאורה הלא הכתובים בעצמם מורים דהתורה דברה בלשון ב"א כדכתיב יד ה', עיני ה', אזני ה', וכדהקשה הרמב"ם בפ"א ה"ט מיסוה"ת אקרא דאם שנותי ברק חרבי וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג וע' מו"נ ח"א פכ"ו, ובע"כ דהתורה דברה בלשון ב"א

וי"ל דכתובים אלו מדברים רק בנוגע לאלקות ולפי הבנת בני אדם שאין להם מושג ברוחני נערץ ונקדש כזה, וצריכים להבינו לפי השגת האנושי, משא"כ כאן וכה"מ דפליגי תנאי הוא רק בלשון הכתוב אם הוא מדובר כלשון בני האדם או לשון זה נאמר לאיזו דרשה, וע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ו ה"ז מה' דעות

דף פ"ו ע"א סתם ספרי ר"ש, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' א' וסי' ק"ו

שם וכולהו אליבא דר"ע. ע' רש"י ב"מ פ"ב ע"א ד"ה אי הכי ובריש מגילה ד"ה סתימתאי ובבכורות ד"ל סוף ע"א ובחולין ל"ג ע"ב ד"ה ונוקמה ובת' מהרשד"ם חאה"ע סי רי"ט

שם אמר רבא הלכך הני מקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין בידן דמי ופטירי, עמש"כ הגאון בעל דברי ריבות בספרו דברי שלום עה"ת פ' וישב בפסוק לכו ונמכרנו.