אור הישר (נזיקין ב) קו

תוד"ה ולא. מיהו בתוספתא משמע דאיכא מיתה כו', וע' בתוס' יומא ד"ה ע"ב ובר"ש כלים פ"א מ"ט

ע"ב ר' סימאי אומר רמז לטבו"י שאם עבד חילל מנין ת"ל קדושים יהיו כו', ע' ראב"ד ומפרשים פ"ד ה"ד מביאת מקדש ובמעין החכמה דף ס"א ע"א

שם קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו אם אינו ענין לטמא ששימש שימש דנפק"ל מוינזרו תניהו ענין לטבו"י ששימש ויליף חילול חילול מתרומה כו', ע' יד מלאכי סי' ב' ובמש"כ בחידושי לזבחים י"ז ע"א

שם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והא דמשה רבינו שימש בשבעת ימי המילואים בחלוק לבן לחוד כדאמרינן בע"ז ל"ד ע"א, גזירת מלך היתה לפי שעה, כדכ' בגבורת ארי ליומא ד"ה ע"א

שם מה שתויי יין במיתה אף פרועי עי ראש במיתה. התוס' במנחות ד"ו ע"א בד"ה שקמצן גרסי בסוגיא דהכא במיתה ומחלי עבודה, וע"ש בחמדת דניאל

רש"י ד"ה לימא מר במיתה. וכל פרשתא בתרומה קאי כו', ע' בת' דבר אברהם סי' כ"ו

תוד"ה פרט. וי"ל דרבנן הוי ידעי דריה"ג לא איירי בתחב לו חבירו ע' תוס' כריתות י"ב סוף ע"ב ובמה שהארכתי בחידושי שם

תוד"ה וטב"י. תימה תיפ"ל מדכתיב גבי טבו"י ובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כו'. ע' מה שהאריך בזה בלבוש מרדכי לזבחים סי' ד'

תוד"ה אין בגדיהן. ותירץ דההיא מיתה אמכנסיים כתיבא כו', ע' משך חכמה לפ' תצוה בפסוק ועשית להם אבנטים

דף פ"ד ע"א ר"ע אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה כו', ע' בס' ישועות מלכו פ"א ה"א מה' שבת

רש"י ד"ה ולא לישיבה דכיון דלא נבחר הו"ל כזר כו', וכן פירש"י נמי בזבחים כ"ג סוף ע"ב וע"ש בס' חיבת הקדש ובפנים מאירות שם לדף ט"ז ע"א

ע"ב מכה אביו ואמו מנלן דכתיב מכה אביו ואמו מות יומת כו' אימא עד דקטל ליה מיקטל, ע' בת' עדות ביהוסף סי' ו' ובס' עטרת שאול לחולין י"א ע"ב ובהעמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' סמ"ך אות ז' ח'

שם רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' כ"א ובמשך חכמה לפ' תבא בפסוק ארור מקלה אביו

שם אי הכי אחר נמי אחר שגגת לאו בנו שיגגת חנק, ע' תורת האדם להרמב"ן שער הסכנה ובנובי"ק חא"ח סי' כ"א

שם והא דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ליחוש דילמא חביל והויא ליה שגגת סקילה כו', ע' תוס' שבת ס"פ האורג ובת' מהריא"ץ חא"ח סי' כ"ו וע"ע בת' הרשב"א סי' תקצ"ו

רש"י ד"ה אפילו נפלים כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי ע"כ, הנה מלשון זה משמע דבסתם נפל קודם ל' יום חייב באמת מיתה וכסתימת התוס' הכא בד"ה הוה אמינא שכתבו דמחייב אנפל לאחר שנולד ע"ש, וקשה הלא שיטת רש"י לעיל נ"ז ע"ב בד"ה אף על העוברין דהא דתנן בנדה מ"ד ע"א דהורג קטן בן יום אחד חייב הוא דוקא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו וכה"נ דעת הרמב"ם בפ"ב ה"ו מה' רוצח ע"ש. ולפ"ז כל היכא דלא קים לן בגויה דכלו לו חדשיו לא נהרג עליו ההורגו, וא"כ לפי שיטתו הוא מה לו לרש"י כאן להכניס א"ע בדוחק כזה ולפרש דכוונת הש"ס בנפלים דהכא הוא כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי, הלא אפילו בסתם נפל קודם ל' נמי פטור ההורגו ועמש"כ בחידושי לנדה מ"ד ע"ב וצ"ע כעת

רש"י ד"ה אי הכי אחר נמי. שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו דכתיב לא יוסיף כו', ע"ל פ"ה ע"א רש"י ד"ה ואחר מי התירו ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה ה"ג. ולא כמו שכתוב בספרים כל מכה נפש דבפ' יוצא דופן גמרינן בן יום אחד דההורגו חייב ומסיק ליה מדכתיב ואיש כי יכה כל נפש נפש כל דהו ע"כ, והנה בתוס' נדה מ"ד ע"ב הקשו להיפוך, דהתם ילפינן הורג קטן מקרא דואיש כי יכה כל נפש דכתיב בפ' אמור ובר"פ הנחנקין דריש ליה מקרא אחרינא דכתיב באלה מסעי ע"ש, הרי דשם נקטו התוס' כגרסת הש"ס דהכא והשתא כיון דגרסא אחת משתי הסוגיות בע"כ משובשת א"כ מה ראו התוס' לקבוע השבוש בסוגיין ולא בגרסת הש"ס דנדה. ומכש"כ דבין לרבנן ובין לר' יהודא בן בתירא, מבע"ל האי קרא דואיש כי יכה כל נפש לאופן ההכאה של המכה בגוף המוכה, אי בכל הנפש או אפילו במקצתו כדלעיל ע"ח ע"א ואיך נילף מהאי קרא דקאי על מהות הנפש בגדלו וצ"ע

תוד"ה הוה אמינא. תימא א"כ היכי מחייב דמי ולדות הא מיחייב מיתה כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' נ"ט

תוד"ה הכחישה באבנים. בהכחשה דלא הדרא איירי ע"כ, דוגמא לזה בב"ק ל"ד ע"א דכחש מחמת מכה דא"ל קרנא דתורך קבירא ביה

תוד"ה מאן שמעת בסה"ד. ותדע דבשילהי האורג אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר המפיס מורסא ומנא לן דפטור מדתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ומדשרי ליטול את הקוץ ש"מ דקסבר מקלקל בחבורה פטור דמטעם