אור הישר (נזיקין ב) קה

שם חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו לידון נמי אאיסור א"א דהא א"ר אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף, ע' ריב"ן למכות כ"ב ע"א ד"ה מיגו דחיילא עליה שבועה ובגבורת ארי שם ובנובי"ת חא"ח סי' קי"ז

רש"י ד"ה אלא בניחותא אמר לו מקרא האמור בתורה כו'. והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו כו', אולם ברמב"ם פ"ו הי"א מה' ממרים כתב דמה שיאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך הוא כאילו שואל ממנו ולא כמזכירו ע"ש, ונ"מ בין שני הפירושים דלפירש"י יאמר הבן דבריו בלשון ניחותא, ולדברי הרמב"ם יאמר בלשון שאלה, ומשמע דזאת היתה ההרגשה ביש"ש לקידושין פ"א סי' ס"ה וע' בלח"מ שם

תוד"ה ונגמר. תימה ואמאי נידון בחמורה הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה כו', ע' בת' חיים שאל ח"א סי' ל"ג ובנובי"ק חאה"ע סי' ע"ב

בא"ד ועוד י"ל כיון דאי מיתזמי קמאי או מיתכחשו מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה, ע' גבורת ארי למכות ד"ה ע"א

ע"ב מי שלקה ושנה שנה אע"ג דלא שילש לימא מתניתין דלא כרשב"ג כו', ע' בס' חזקה רבה חי"ד סי' ר"ב

שם אמר רבינא אפילו תימא רשב"ג קסבר עבירות מחזיקות כו', ע' תוס' נדה ד"י ע"א ד"ה ברוב ספרים

שם והכא בהא קמיפלגי דמ"ס עברות מחזיקות ומ"ס מלקיות מחזיקות ע' בת' דברי נחמיה סי' א' ובס' בית זבול ס"ס כ'

שם מנא ידעינן אמר רב בעדות מיוחדת ושמואל אמר כו', הנה מדברי כולם משמע דאפילו להכניס לכיפה צריך שיהיו עדים כשרים מצד עצמם ולאפוקי עד אחד או נשים קרובים ופסולים כדכ' בת' הריב"ש סי רנ"א

שם ושמואל אמר שלא בהתראה, ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל חלק הפסקים סי' ל"ט

במשנה כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין, ע' מל"מ רפ"ד מביאת מקדש

שם זר ששימש במקדש ר"ע אומר בחנק כו', ע' משך חכמה לפ' קרח בפסוק והזר הקרב

רש"י ד"ה מאי מצודה רעה חכה. ואוחז בו דגים גדולים פתאום כו', הא דרש"י הוסיף בזה תיבת פתאום הוא ע"פ סיפא דקרא כהם יוקשים בני אדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום

דף פ"ב ע"א ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית וכתיב בתריה יכרת ה' כו', ע' ב"י יו"ד מה שהביא בשם הר"ן ליומא ובדרך המלך פ"ה ה"ב מיסוה"ת

שם אם ת"ח הוא, בשבת נ"ה ע"ב הגרסא אם ישראל הוא, ומשמע דגרסא דהתם עיקרית

שם ער בחכמים ועונה בתלמידים, וכה"ג הגרסא בשבת שם וע"ש ברש"י ד"ה ער. אבל בפירש"י מלאכי ב' י"ב גריס ער בתלמידים ועונה בחכמים

שם כי אתא ר"ד אמר בית דינו של חשמונאי גזרו הבא על כותית חייב עליה משום נשכ"א כו', ע' ס' האשכול ח"ג סי' מ"ז ובאבני מלואים סי' ט"ז סק"ד

שם וירא פנחס בן אלעזר מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה א"ל אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את הכותית קנאין פוגעין בו, עמש"כ בזה בח"ס על סוגיות הש"ס בסוף סוגיא דשבט אחד איקרי קהל

שם הבועל את הכותית קנאין פוגעין בו, ע' בחידושי הר"ן ובאבני מלואים סי' ט"ז סק"ד

שם א"ל קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא, ואין להקשות ממעשה רב דמשה א"ל הכי אהא דא"ר חסדא לעיל בסמוך הבא לימלך אין מורין לו, די"ל דפנחס לא בא לימלך שידע הדין מעצמו, ומשה השיבו רק דרך ברכה שיצליח בזה, דבאמת היה דרוש לרחמים כדאמרינן לקמן בסמוך ששה נסים נעשו לו

תוד"ה ואידך. ואפילו אינה משומרת לא לקי מדאורייתא מספיקא אבל ודאי בעולה לוקה מדאורייתא, ע' בת' מהרי"ל דיסקין סי ל"ד

ע"ב התחילו שבטים מבזין אותו כו' בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, ע' קונטרס בכור שור

שם כהן ששימש בטומאה חייב מיתה בידי שמים או אין חייב מיתה ביד"ש א"ל תניתוה כו', ע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תרל"א

שם ולא והתנן מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה רחמנא פטריה ואנן קטלינן ליה, ואין להקשות הרי רש"י פי' לעיל פ"א ע"ב בד"ה והיכא רמיזא דעונש דכיפה הלמ"מ הוא, ולפ"ז מאי פריך רחמנא פטריה כו', די"ל דגם ההלמ"מ אינו מחייב בעונש כיפה אם לא במלקות של כריתות, ולפי הס"ד דלא איירי בזה האופן שפיר הקשה רחמנא פטריה כו'

דף פ"ג ע"א לא משום זרות ולא משום טומאה כו', ע' מעין החכמה דף ס"ב ע"ב

שם מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' נ"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' קרח סי' קל"ב אות ח' ט' ובס' חזקה רבה חי"ד סי' רי"ש ובחאה"ע סי' רמ"ט.