אור הישר (נזיקין ב) קב

עצמה כו', ע' ב"ק ל"ב ע"א תוד"ה איהו ובחמדת שלמה חאה"ע סי' נ"ז

תוד"ה ב"נ מצווה על קידוש השם. וא"ת והא וחי בהם בישראל כתיב כו', ע' בת' חמדת שלמה חא"ח סי' ל"ח

דף ע"ה ע"א מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא כו', ע' שאילתות פ' וארא סי' מ"ב ובהעמק שאלה שם ובס' אור גדול סי' א' ובאור שמח פ"ג ה"ה מה' עכו"ם וע"ע תורת האדם להרמב"ן שער הסכנה ובת' הריב"ש סי' רנ"ה ובאוצר הגאונים חלק התשובות ליומא דף פ"ב

ע"ב אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה אתיא זימה זימה. ע' בסה"מ ל"ת של"ו ובגינת וורדים להפמ"ג כלל א'

דף ע"ו ע"א וכי עונשין מן הדין כו', ע' רש"י לעיל נ"ד ע"א ד"ה פלוגתא דאביי ורבא ובמהרש"א לעיל ס"ד ע"ב ד"ה ומזרעך ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בנובי"ת חח"מ סי סמ"ך

שם גלוי מילתא בעלמא הוא רבא אמר אמר לי רבי יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה, ע' בכורות י"ד ע"ב תוד"ה טוב ברע ובבית שמואל סי' ו' ס"ק ט"ז ובאבני מלואים שם סק"ב

שם א"ר כהנא משום ר"ע, ע' רש"י חולין קי"ג ע"ב ד"ה הא דרביה וברשב"ם ב"ב קי"ד ע"ב ד"ה משום ר' יהודא

תוד"ה אמר אביי ק"ו. דמשמע התם אביי לא יליף בתו מאנוסתו אלא מגז"ש, ע' סה"מ ל"ת של"ו ובגינת וורדים להפמ"ג כלל א'

ע"ב ההוא גברא דמצמצמא לחיותא דחבריה בשימשא ומתה רבינא מחייב רב אחא בר רב פטר כו', הנה בחולין צ"ג ע"ב אמרינן בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא והלכתא כרבינא לקולא, והתוס' בב"מ צ"ה ע"א ד"ה איתמר כתבו דבממון חשיב בזה קולא לפטור את הנתבע ע"ש, ועפ"ז תקשה מהך דהכא דחזינן דרבינא מחייב שהוא חומרא לנתבע, די"ל דכל האי כללא דחולין שם הוא רק כל היכא דפליגי בענין פרטי כמו אומצא דאסמיק בחולין שם ופשיעה בבעלים דב"מ שם, משא"כ במקום דפלוגתתם נוגע לסוג אחר דכבר פליגי בזה תנאי ואמוראי אחריני אז אינה משועבדת פלוגתתם בזה להאי כללא דחולין, והאי דינא דהכא נוגע לגרמי דנקטינן כמאן דדאין דינא דגרמי כדפסק הרמב"ם בכל פ"ז דה' חובל וע"ש במג"מ פ"ו הי"ב

שם רבינא מחייב ק"ו ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד כו', ע' מחנה אפרים ה' נזקי ממון סי' ו'

רש"י ד"ה ר"ע סבר. וה"ק אם אשתו קיימת תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו, ע' תוס' יבמות צ"ד סוף ע"ב ובס' מצבת משה למו"ק ד"ג ע"ב וע"ע ח"ס אה"ע ח"א סי' ל"ח

תוד"ה סמוך לפרקן. וי"ל דלא חשיב מיהא בעילת זנות כו', וכ"כ התוס' ביבמות ס"ב ע"ב ושם צ"ו ע"ב והוא דלא כדעת הרמב"ם פכ"א הכ"ה מא"ב וע' ברש"י לקמן ק"ד סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם

אמנם דעת הרשב"א בתשובה סי' תת"ג דנישואי קטן חשיבא ביאת זנות ממש וקרוב הדבר לבא לידי איסור ערוה דאורייתא דאפשר שתפשוט ידה ותקבל קידושין מאחר תחתיו ויאמרו שנישואי הראשון נישואין וקידושי שני אינה כלום, ושם חלק רביעי סי' ר"ז מסיק ופעמים שתהא אחותה נשואה לאחיו ויסמכו ע"ז עוד מפני שלא תקנו רבנן קידושין לקטן של זה וימות בלא בנים ותדחה זו את אחותה בלא חליצה ותתיר יבמה לשוק ובהדיא אמרו בפ' מי שמת קנ"ו ע"א בודקין לקידושין וההיא דהשיא את בנו קטן השיא קתני ולא משיא ולא תנינן לה אלא לאשמעינן דין כתובתה אם השהה אותה עד לאחר שתגדיל וסמוך לפרקן לאחר שגדלו מיד קאמר ולא סמוך לפרקן שראוים לגדלות קאמר אלא סמוך לאחריו קאמר עכ"ל, וכ"ה סתימת השו"ע באה"ע סי' א' ס"ג דקודם י"ג לא ישא דהוי כזנות, וע"ש בביאור הגר"א סק"ו וע"ע במל"מ פי"ח ה"ב מא"ב ובדורש לציון דרוש י"ב ובהעמק שאלה פ' משפטים סי' נ"ט אות ג' ובס' תשובת שמואל קונטרס קדושי קטן ובבית מאיר סי' א' ס"ג ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ה'

תוד"ה שברזל ממית בכל שהוא. דפרזלא מיזרף זריף, ע' בת' הריב"ש סי' רנ"א וסי' של"ח

דף ע"ז ע"א אמר רבא כפתו ומת ברעב פטור, ע' בת' דברי נחמיה סי' א'

שם סוף חמה לבא סוף צינה לבא פטור, פי' בעוה"ז ונענש לעוה"ב כמבואר בת' הרמ"א סי' י"ז

ע"ב ואמר רבא זרק בו חץ וסמנין בידו ובא אחר ופזרן ואפילו הוא קדם ופזרן פטור כו' א"ר אשי הלכיך אפילו סמנין בשוק, ע' מה שהאריך בזה בס' המאיר לעולם ח"ב סי' א'

שם ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב ותנא תונא כו' בשוגג גולין פשיטא במזיד נהרגין איצטריכא ליה מהו דתימא התראת ספק היא מי יימר דהדרא קמ"ל, ולכאורה אמאי לא נימא באמת דהיא הת"ס מטעם מי יימר דהדרה ובע"כ כיון דמצד הטבע היתה מוכרחת לחזור לאחוריה ולהרוג, לכן שדינן הפעולה המאוחרת בתר מעיקרא לחשבה להתראת ודאי, ולפ"ז קשה בב"ק י"ז ע"ב דמספקא לרבא אי בתר מעיקרא אזלינן או בתר תבר מנא