אור הישר (נזיקין ב) קא

חייב לפרוע למציל מה שהוציא כו', וע' בת' ברית יעקב סי' ק"ב ובמש"כ בחידושי לב"ק ד"ס ע"ב ודפ"א ע"ב ודקי"ז ע"ב, וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות פ' שמות ר"ס ל"ח

תוד"ה ומה נערה בסה"ד. ועוד י"ל דאין מושיע לה משמע דאבושתה קפיד קרא, ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' של"א

תוד"ה להצילו. ולא מסתבר למימר דחבירו הורג טפי לאפרושי מאיסורא, ע' בס' אור גדול דף כ"ז ע"א

ע"ב ור' יהודא האי דקאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה לקטלא הא לא מסרה נפשה לקטלא, ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק ושכב עמה ובפסוק צעקה

שם חטא אלו חייבי כריתות ורמינהו ואלו נערות כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' צ"ה

שם ורמינהו ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו כו', ע' בת' עדות ביהוסף סי' ט' ענף י"א ובת' אחיעזר חאה"ע סי' י"ח

שם משעת העראה דפגמה איפטר לה מקטלא כו', ע' בס' אור גדול דף כ"ו ע"ב

שם אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר. ע' בת' הגרע"א סי' קמ"ד

רש"י ד"ה שבא עליה. דלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו שכבר נפגמה, ע' בת' רדב"ז ח"א סי' שפ"ח

תוד"ה חד למעוטי. וא"ת ול"ל קרא למעוטי שבת הא מציל גופיה קא מחלל שבת דחובל בחבירו כו', ע' מה שתירץ בת' אחיעזר חאה"ע סי' י"ט וע"ע בת' עונג יו"ט סי' ד' בהגה"ה

בסה"ד וי"ל דמ"מ ס"ד דגזירת הכתוב כראב"ש, ע' נובי"ת חח"מ סי' סמ"ך

דף ע"ד ע"א רודף שהיה רודף אחר חבירו ושיבר את הכלים בין של נרדף ובין של כל אדם פטור כו', ע' תוס' ב"ק כ"ב ע"ב ד"ה בגדי דחד ובגבורת ארי למכות ד"ד ע"ב ובת' הרמ"א סי' י"ז ובמל"מ ס"ה הובל ובס' חזקה רבה חא"ח הלכה מ"ח

שם וכי עונשין מן הדין קא סבר עונשין מה"ד תניא ראב"ש אומר העובד עכו"ם ניתן להצילו בנפשו מק"ו ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו פגם גבוה לא כש"כ וכי עונשין מה"ד קא סבר עונשין מה"ד, וקשה לר"ש ולר"א בנו דס"ל עונשין מה"ד קרא דערות אחותו גילה מאי עביד להו, הלא האי קרא אתא רק להורות דאין עונשין מן הדין כדאמרינן במכות ד"ה ע"ב וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי שם

שם והא תניא א"ר ישמעאל מנין שאם אמר לו לאדם עבוד עכו"ם ואל תהרג מנין שיעבור ואל יהרג ת"ל וחי בהם יכול אפילו בפרהסיא כו', ע' גבורת ארי ליומא פ"ה ע"א

שם אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, הנה הכתוב הלך בזה אחר טבעיות בני האדם שישנם כאלו וכאלו, אבל דעת תורה כשהיא לעצמה לעולם הגוף יקר מן הממון, כהא דאמרינן לעיל בסמוך שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו, וחזינן נמי דעל גניבת נפש מבני ישראל אע"פ שלא עשה עדיין כלום בגופו אמרה תורה מות יומת, ובממון לא מצינן מיתה כמש"כ התוס' בב"מ ס"א סוף ע"ב, ועמש"כ בחידושי לסוטה י"ב ע"א

שם מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי, ע' בחידושי הגאון מהר"ח הלוי רפ"ה מיסוה"ת

שם אבל בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור, ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ח'

תוד"ה קסבר ומ"ד אין עונשין הוה משני למעוטי בהמה דדמי לעריות כו', ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' סמ"ך

ע"ב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא, ע' בת' מהרי"ק סי' קע"ד

שם פשיטא ישראלים בעינן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל כו', בת' ריקאנטי סי' ע' כ' דזו היא מ"ע ד דאורייתא ומשו"ה המקדשים את השם חייבים לברך על קידוש השם הנכבד והנורא וע"ש במעשה בצלאל

שם והא אסתר פרהסיא הואי אמר אביי אסתר קרקע עולם היתר, ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ס ובס' אור גדול ר"ס א'

שם רבא אמר הנאת עצמן שאני, ע' כ"מ ולח"מ פ"ה ה"ב מיסה"ת ובזיו משנה ובדרך המלך שם ובאור שמח פ"ג ה"ה מה' עכו"ם

שם בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדה"ש כו', ע' בהקדמת עונג יו"ט

רש"י ד"ה ערקתא דמסאנא. שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כו', ע' תוס' ב"ק נ"ט רע"ב ובת' הרשב"א סי' תי"ט ובת' מהרי"ק סי' פ"ח וסי' קל"ו

רש"י ד"ה לדבר הזה. מאחר שקבל עליו נעמן שלא לעבוד עכו"ם כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ל"ז

תוד"ה והא אסתר. ומתוך כך היה רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה עכו"ם ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות כו', ואע"ג דכאן כ' התוס' היה רוצה ר"ת מ"מ מתוס' כתובות ד"ג ע"ב יומא פ"ב ע"א מוכח שהתיר בהחלט, וכ"כ בתרומת הדשן סי' רי"ט שכ' על ר"ת שהתיר הלכה למעשה, וע' בת' חיים שאל ח"א סי' מ"ס

בא"ד ואבועל קאי דקעביד מעשה אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת למסור