אור הישר (נזיקין ב) ק

תוד"ה תנינא, והרבה האריכו התוס' בכעין זה במנחות צ"ג סע"א ובש"מ

שם שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב שאני הכא דכולי קרא יתירא הוא, ע' בס' עטרת צבי דרוש ו'

רש"י ד"ה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן דאי לא אמר לה הכי זכה בהן בעל דלא עדיף ממציאתה, ע' בת' הריב"ש סי' רט"ו ושם סי' שס"ט

רש"י ד"ה מתרין בו. לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות כו', ע' רדב"ז ח"א סי' שפ"ד

ע"ב ב"נ שבירך את השם ואח"כ נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו ונשתנית מיתתו כו', ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק מכשפה לא תחיה ובס"פ אמור בפסוק רגום ירגמו

שם אלא קלה בחמורה מישך שייכא. ע' גבורת ארי למכות ד"ב ע"א

במשנה בן סורר ומורה נידון על שם סופו ימות זכאי ואל ימות חייב כו', ע' בס' זרע אברהם על הספרי פ' תצא פיסקא רי"ח

שם כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם כו', ע' חובת הלבבות שער חשבון הנפש ד"ה והשבעה עשר

דף ע"ב ע"א הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סו"מ שסוף מגמר נכסי אביו כו', ע' מסלת ישרים פי"ג

שם חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו כו'. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קמ"א ובסמ"ג לאוין ק"ס מש"כ בשם הרב ר' אליעזר ממיץ

שם כי אוקימנא רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותיה דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל, ע' בס' בנין דוד לב"ק דף ס"ה ע"ב ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רצ"ב

שם והלכתא דשדינהו בנהרא. ע' אבן האזל פ"א ה"א מה' נזקי ממון

שם רבא איגנב ליה דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה ולא קבלינהו כו', ע' נחל יצחק סי' ז'

שם ת"ר אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה כו', הרב המגיד פ"ט ה"ז מה' גניבה כ' שזהו המקור למש"כ הרמב"ם שם הבא במחתרת בין ביום בין בלילה כו' ע"ש, אבל בליקוטי הגר"א הורה דכן מבואר בהדיא במכילתא משפטים שם על אתר

רש"י ד"ה ולא היא. דנעשה עליה גזלן בשליחות יד, ע' ברש"י דריש מכילתין ד"ה גזילות ובב"ק ק"ה ע"ב ד"ה הכופר בפקדון

רש"י ד"ה היה מגרר. והרי הוא לו כחצירו ואע"פ שאין כאן הגבהה, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ד

תוד"ה מסתברא. קמ"ל רב אפילו שיבר אח"כ עכ"ל: וכן פירש"י בין עכשיו בין לאחר זמן, וע' בת' עונג יו"ט סי' קי"ח וע"ע בקצוה"ח סי' שנ"א סק"ב

ע"ב בשלמא אין לו דמים בין בחול בין בשבת איצטריך סד"א מידי דהוה אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן קמ"ל דקטלינן, וקשה מי דמי הלא בהרוגי ב"ד אי לא קטלינן בשבת להמחוייב מיתה לא יצמח מזה ספק סכנה לשום אדם בעולם, משא"כ הכא אם הבעל הבית לא יהרוג את הבא במחתרת יתהפך הבא במחתרת להרוג את הבעה"ב דזהו כל טעמא דמחתרת דחששה תוה"ק כדביאר רב לעיל בסוגיין. ועל ספק נפשות מאי איצטריך לאשמעינן דמותר להורגו בשבת, ואפ"ל דלפ"ד תורה כל הספק סכנה בזה הוא רק אי קאי לאפיה דגנב אבל אם יניח להבא במחתרת ליקח כל מה שבחפצו אפשר שלא יהרגנו ואינו עומד כלל בספק סכנה לדחות שני איסורים חמורים כאלו רציחה ושבת, וכדחזינן בהרוגי ב"ד דהתורה מנעה הריגתם בשבת, קמ"ל דאפ"ה גבי מחתרת אמרה תורה אין לו דמים, וע' באוצר הגאונים חלק התשובות ליומא דף פ"ג

שם אלא ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ל"ל מרוצח נפקא כו', ע' גבורת ארי למכות ד"ב ע"א

שם קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו, ע' בס' אור גדול סי' א' דף כ"ז ע"א

שם קסבר רודף א"צ התראה ל"ש גדול ול"ש קטן כו', ע' בת' הריב"ש סי' רל"ח

שם יצא ראשו אין נוגעין בו. ונרשם עה"ג דבמשנה אהלות הגרסא יצא רובו ובתוספתא יבמות ספ"ט הגרסא כדהכא ע"ש, ומשמע בהבנתו דחילופי גרסאות הן. אבל באמת אינן סותרות זא"ז רק הכא ובתוספתא איירי כשיצא כדרכו אז נחשב כילוד ביציאת ראשו, ובמשנה דאהלות איירי כשיצא מסורס אז בעינן רוב גופו כדכ' בחסדי דוד שם, וע"ע בת' פמ"א ח"ג סי' ה'

שם ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם כו', ע' נובי"ת חח"מ סי' נ"ט

רש"י ד"ה יצא ראשו. וא"ת מעשה דשבע בן בכרי כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ע"ד

תוד"ה ישראל. בן ברית ולא מומר כו', ע' מג"א סי' קפ"ט ובאור שמח פ"ג הט"ו מה' גירושין וע"ע בב"ש אה"ע סי' קמ"א ס"ק מ"ז ובס' בית זבול ס"ס ט"ז

דף ע"ג ע"א במשנה אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן, ע' ת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ד'

שם ת"ל לא תעמוד על דם רעך והא מהכא נפקא מהתם נפקא אבידת גופו מנין ת"ל והשבותו לו אי מהתם הוה אמינא ה"מ בנפשיה אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל, וכ' הרא"ש ז"ל והניצול