אור הישר (נזיקין א) צז

שם כדאמר רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין ה"נ שמצאו בין שטרות קרועין כו'. ע' בת' הרא"ש כלל פ"ו סי' א'

רש"י ד"ה חיישינן לשני שוירי אע"פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם נכתב ומשליח אחר נפל ע"כ, וקשה הלא בפסחים ד"ט ובכ"מ אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי והאי גיטא הוא ודאי דהא מקויים בהנפק ושליח המביאו אומר ממני נפל כדפירש"י, ואיך נחזיק בספיקי טובא כאלו להוציא מידי ודאי כזה, הלא שמא אין בעולם שוירי אחרת ואם נמצאת שמא אין על רכיס נהרא ושמא לא נשלח משם שום גט ושמא לא איתרמי שמו ושמה ושמות העדים דוקא כמו בגט זה, ואיך נדחה ודאי כזה דקמן מפני ספק ספיקות הרבה דליתנהו קמן

ואפ"ל דרב הונא לטעמיה בחולין ד"י ע"א גבי שוחט בסכין ונמצאת פגומה דס"ל פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ואע"ג דשיבר בה עצמות כל היום ועצם ודאי פוגם ועור ספק פוגם ספק לא פוגם והוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ומהאי טעמא מכשיר רב חסדא שם, ואפ"ה פוסל רב הונא משום דבחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, וה"נ בחזקת איסור אשת איש עומדת וכל זמן שהדבר המוציאה מחזקתה בלתי ברור לגמרי נשארת על חזקתה, וע' בסוגיין תוד"ה איסורא וצ"ע

תוד"ה איסורא. וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ו' ובס' באר יעקב חא"ח סי' תר"צ ובס' שער נפתלי ס"ס ג'

בא"ד ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפילו היכא דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב כו'. ע' בס' חזקה רבה חי"ד ח"ב סי' י"ט

בא"ד דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז, ע' נוב"י מ"ת חאה"ע ס"ס סמ"ך ובת' הגרע"א סי' ק"ז. תוד"ה מצא. דהכי תיקון רבנן דלא חיישינן כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' צ"ה

דף כ"א ע"א דאי לאו דפריע לא הוה מרע לוה לשטריה, ע' ת' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"א

שם קב בד' אמות דנפיש טרחייהו לא טרח אינש ולא הדר אתי ושקיל להו אפקור מפקר להו, ע' בקצוה"ח סי' רע"ג משה"ק בשם הב"ח ובמש"כ בחידושי לשבת די"ח ע"ב ושם קמ"ד ע"א

רש"י ד"ה מצא פירות מפוזרים נתייאשו הבעלים מהן כדאמר בגמרא והפקר הן ע"כ, באמת בגמרא לא נזכר שם יאוש רק שם הפקר, אלא דשיטת רש"י הכי היא דיאוש והפקר חד כדכ' ג"כ בד"ה שאחר זה על מעות מפוזרות, וכן בגיטין ל"ח ע"א פירש"י יאוש הוי הפקר ושם ל"ט ריש ע"ב נתייאשתי לשון הפקר הוא, וע' בתוס' ב"ק ס"ו סוף ע"א ובמק"א הארכתי בזה

ע"ב יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש כו', ע' חלקת מחוקק ר"ס כ"ח ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ע"ז ובס' אילת אהבים ה' קידושין ר"ס כ"ח

שם מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו בה הנמושות כו', הנה לשון משילכו משמע משיתחילו לילך מאז כל אדם מותרין בה. אמנם בת' הרשב"א סי' שס"ח הגרסא משהלכו בה הנמושות ע"ש, ולשון זה מורה ההיתר רק אחרי גמר הליכת הנמושות, ושם כ' ג"כ טעם הרמב"ם שפסק בזה כר"ל נגד ר' יוחנן דבסוגיין ע"ש

רש"י ד"ה לקוטי בתר לקוטי לשון נמושות כמו לא ימוש שנוטלין ומשין הכל מלפניהם, הנה לשון רש"י זה משמע לקוטי שניים בתר לקוטי ראשונים אבל בתענית ד"ו ע"ב פירש"י עני מוליך בנו אחריו, וכ' שם בגבורות ארי הטעם מדוע חזר בו רש"י מפירושו דהכא ע"ש, אמנם לפמש"כ הגאון מהר"ץ חיות ז"ל בהגהותיו ריש מס' תענית שכולם החליטו דהפירוש לתענית המיוחס לרש"י אינו מרש"י רק מתלמיד אחד ע"ש, א"כ ליכא כאן חזרה אלא פירוש ממפרש אחר

תוד"ה ופטורות ממעשר. במס' פאה מוכח דוקא בהפקיר קודם גמר מלאכה כו', ע' בת' מבית מאיר ח"ג סי' י"א י"ב

דף כ"ב ע"א הב"ע ביכולין להציל ע"י הדחק מרדפין לא אייאוש אין מרדפין אייאושי מייאש, ע' בהרב המגיד ומל"מ רפ"ו מה' גזילה וע"ע בליקוטי הגר"א על הרמב"ם שם

שם אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה כו'. הרמב"ן הוכיח מהכא דגילוי דעת הבעה"ב מהני בתרומה ועפ"ז מיושב לו בנדרים ל"ו ע"ב באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום דבכה"ג הוי תרומה מפני גילוי דעתא דהבעה"ב, וכיון דזהו רק בתרומה ממילא יש לדייק דגבי גט אם אמר כל הרוצה לכתוב יבא ויכתוב דלא מהני כמובא בר"ן לגיטין פ' התקבל דס"ו ע"א ע"ש

ולכאורה היה נראה להיפוך מדאיצטריך קרא בתמורה ד"ט ע"א לא יחליפנו בשל אחרים למעט דאי אמר מאריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו יבא וימיר ש"מ דבעלמא מהני גילוי דעת כזה מן התורה דאלא"ה למה צריך קרא למעט וצ"ע כעת

והנה הר"ן בגיטין שם תמה ע"ד הרמב"ן מהא דבסוגיין דאוקמינן דשויה שליח וה"נ מסתברא כו' ע"ש, אולם בחידושי הגרע"א בסוגיין מיישב קושית הר"ן, דדעת הרמב"ן דבתרומה מהני כל