אור הישר (נזיקין א) צו

דף י"ח ע"א אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו כו', ע' שאילתות פ' אמור ס"ס ק"ג ובמפרשים שם ובראב"ד ומפרשים פ"ב ה"ו מה' אבל ובמש"כ בחידושי לזבחים ד"ק ע"א

תוד"ה לאלתר כשר. אפילו אביי דחייש לתרי יצחק אפילו היכא דלא הוחזק כו', ע' תומים סי' מ"ט ס"ק י"ז

ע"ב ודוקא בצד אות פלונית אבל נקב בעלמא לא רב אסי מספקא ליה סימנין דאורייתא או דרבנן, ע' בת' הרא"ש ריש כלל נ"א

תוד"ה חיישינן לשני שוירי. וא"ת לרב הונא האיך יגרש כל אדם את אשתו כו' וי"ל כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוכו ומ"מ כשנפל חיישינן ע"כ, והנה לפ"מ דהכא גבי גט דק ואשכח מהא דתנן לקמן ד"כ ע"א כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ומהא משנה גופה איתיביה ר' ירמיה לר' אבהו לעיל ט"ז ע"ב גבי מוצא שט"ח בשוק ע"ש, לפ"ז הוה משמע דלענין מציאה גט ושט"ח שוין, א"כ לעיל י"ב ע"ב גבי שט"ח דמקשה הש"ס כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו הכי ומשני כל שטרי לא ריעי הני ריעי ע"ש, ועפ"ז י"ל דקושית התוס' הכא ותירוצם הן הם קושית הגמרא ופירוקם שם

אמנם קשה דבשלמא התם עצם אבידת השטר מורה על פסלותו כדפירש"י שם וז"ל הני ריעי הואיל ונפל איתרע די"ל אם היה כשר היה נזהר בו ע"ש, משא"כ הכא שאין אנו באין לפסול את הגט מטעם הנפילה מצד עצמו רק משום דחיישינן לשני שוירי אבל הגט גופיה כשר, א"כ כל שליח מאיזה שוירי שהוא היה צריך להזהר שלא יהיה נאבד ממנו גט כשר, ובע"כ דסיבת אבידתו היא סיבה ככל אבידה שמציאותה היא אפילו בחפץ היותר יקר כדכתיב לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו, האם בכולם נימא דריעותא של החפץ גרם לאבידתו וצ"ע כעת

תוד"ה נפק בסה"ד. אבל התם אין אנו יודעים איזה יצחק מת אם מעיר זאת או מעיר אחרת. ע' בת' הריב"ש סי' תק"ח

דף י"ט ע"א האי דהדרוה רבנן לגיטא משום דלא תיעגן ותיתיב כו', ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' כ"ט

שם ת"ר מצא שטר שחרור בשוק בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד כו', ע' ברא"ש ובח"ס חח"מ סי' נ"ד

שם ואמאי ניחוש שמא כתב ליתן לו בניסן ולא נתן לו עד תשרי ואזל עבדא וקנה נכסין מניסן ועד תשרי כו', עמש"כ השטמ"ק בשם הריטב"א ובת' הגרע"א סי' ר"כ

שם הניחא למ"ד זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות כו' אלא למ"ד חוב הוא לעבד שיצא מתחת רבו לחירות כו', נלע"ד להסביר דבזה פליגי דר"מ דסבר חוב הוא לעבד ס"ל דבתר דעת העבד אזלינן באשר הוא שם אצל אדונו בהרגשותיו הגסות ובתאות גופו, וזהו מאי דקאמרי טעמא דר"מ מפני שאוסרו בשפחה כנענית דעבדא בהפקירא ניחא ליה זילא ליה שכיחא ליה פריצא ליה, וחכמים דסברי זכות הוא לו ס"ל דמתחשבין לפי השגתינו אנו. למטרתו האמתית שמתירו לקהל ונפשו תתעלה לעבודת השי"ת בכל המצות כישראל מעליא, כעין מח שיל"פ מתניתין דשבת דס"ג, דר"א ס"ל דכלי מלחמה נקראו תכשיטין משום דכ"ז שבני האדם לא באו אל השכל האמתי למאוס במלחמות ולהכחידן מן העולם נקראו לשעה תכשיטין, וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וגו', הרי דלפי האמת כאשר כל יושבי תבל יכירו הדרך הישר על פני האדמה אז יכחידו הכלי מלחמה ובערו בנשק, ולזאת אין לנו להתחשב עם טעותם רק עם האמת כשהוא לעצמו

תוד"ה אבל אינש דעלמא לא. מפרש ר"ת דעם הארץ נמי אית ליה טביעת עינא כו', ע' בת' אחיעזר חאה"ע סי' י"ד

תוד"ה וליחוש בסה"ד. וי"ל דמיד שנכתב הגט נותן לה דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה, ע' בס' גרש ירחים לגיטין ד"ד ע"א

ע"ב וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא זבנתה לכתובתה בטוה"נ כו', ע' תוס' כתובות פ"ה סוף ע"ב ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ה'

דף כ' ע"א דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כו', ע' ראב"ן סי' מ"ז מ"ח ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שצ"ב

שם ההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה בשוירי מתא כו' ע' בתוס' לעיל די"ח ובגיטין דכ"ז וביבמות קט"ו ע"ב ובב"ב קע"ב ע"ב ובשארי ראשונים בסוגיות הנ"ל ובט"ז וב"ש סי' קל"ב ס"ד ובמפרשים שם

תוד"ה ש"מ, וא"ת וניחוש שמא מכרה במעמד שלשתן כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ט סי' א'

תוד"ה שובר בזמנו טורף. ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת חתימה כו', ע' מל"מ פ"ט ה"י מה' זכיה ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' מ"ו

ע"ב היכי פשיט מר איסורא מממונא, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ה'

שם סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול כו', ע' בת' הריב"ש סי' קס"א.