אור הישר (נזיקין א) צה

יכול עתה לקדשה, וכ"כ רש"י במשנה דקידושין שם

והנה ביומא די"ג שקיל וטרי טובא ליישב דעת ר' יהודא דקאמר אף אשה אחרת מתקינין לו, עד דמסיק דמגרש להו לתרווייהו לחדא אמר הרי את מגורשת אם לא תמות חברתך ולחדא אמר לה הרי את מגורשת ע"מ שאכנס לביהכ"נ, והק' בשאגת אריה סי' צ"ג ובתרע"א סי' קנ"ט כל טורח זה למה הו"ל לקדש אשה אחרת ע"מ שאם תמות אשתו מאותה שעה תהא זו מקודשת לו דבזה יצאנו ידי כל החששות ואפילו אם תמות אשתו בפלגא דעבודה לית לן בה דהא אין שניה מקודשת לו אלא להבא משעת מיתת אשתו ואילך כו' ע"ש במה שהאריכו בזה

ולולא דבריהם היה נלע"ד עפמש"כ הרמב"ם בפי"ז הי"ג מא"ב ובפ"ה ה"י מכה"מ דאין כהן גדול נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים ע"ש, ולפמש"כ רש"י ורמב"ם דהיכא דעכשיו אין בידו לקדשה לא יוכל לעשות תנאי קידושין על להבא דומיא דגיורת ואחותה כנ"ל, א"כ איך יקדש הכהן גדול להאחרת כל זמן שאשתו קיימת, הלא בשעת הקידושין אסור לו לקחתה משום ב' נשים וממילא אין מקום לחלות התנאי אלאחר זמן, וממילא סרה גם קושיתם האחרת שם למה מקדש כה"ג אשה אחת בכל שנה ועי"ז מוכרח ג"כ לגרש על תנאי משום ב' בתים הו"ל לקדש אשה אחת על תנאי אם תמות חברתיך תהא מקודשת לי ולאשתו יאמר ה"ז גיטך ע"מ שאכנס אני לביהכ"נ וכדאמרינן גבי גירושין ע"ש, ולפמש"כ הלא אי אפשר לו לקדש אחרת שיחולו הקידושין כשתמות אשתו מפני איסור ב' נשים שעליו לקחת לעולם, ולפי שאינו יכול עתה לקדשה בל תחול הקידושין ולא תהיה השנייה מזומנת לו כנ"ל

דף י"ז ע"א רב זביד משמיה דר"נ אמר בין צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי נאמן כו', ע' בת' מהרשד"ם חח"מ סי' ג'

שם המוצא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזירו לבעלים כו', ע' מה שהאריך בזה בנוב"י קמא חח"מ סי' יוד

שם מאי איריא שכבר נמחל שיעבודו תיפ"ל דהו"ל מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמין פסולין, ע' בת' ריב"ש סי' שפ"ב ובתומים סי' מ"ח סק"ב ובס' חזקה רבה חח"מ סי' ב'

שם הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום כו', ע' תוס' כתובות ט"ז ריש ע"א ובמש"כ הגאון ר' אברהם ברוידא ז"ל בספרו שמעתא חדתא שם

רש"י ד"ה שכבר נמחל שיעבודו, משפרע מלוה ראשונה ועל האחרונה לא נכתב והויא לה מלוה ע"פ וטורף לקוחות שלא כדין דאין מלוה ע"פ גובה מן הלקוחות עכ"ל, וקשה הא אנן הכא אליבא דר' יוחנן קיימינן ואיהו סבר בב"ב קע"ה ע"ב דמלוה ע"פ גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות מ"ט שיעבודא דאורייתא ע"ש וצ"ע כעת

תוד"ה רב כהנא אמר כשחייב מודה תימה א"כ למה נקט הנפק במילתיה דר' יוחנן וי"ל כו', והרב המגיד פי"ח ה"ב מה' גזילה הק' כן בשם הרשב"א, וע' בשטמ"ק ובסמ"ע סי' ס"ה סקכ"ב, והש"ך הביא שם מה שתירץ בס' מעד"מ פ"ק דמציעא וז"ל ולי נראה דלאו קושיא היא דאי לאו דכתב ביה הנפק איכא למיחש שמא כתב ללות ולא לוה ועכשיו רוצים לעשות קנוניא עכ"ל, וכ' הש"ך דאין דבריו נכונים כו' ע"כ ע"ש, ולעד"נ דלא על המעד"מ תלונתו בזה רק על הרמב"ם שם דמסיק בהלכה זו וז"ל ואם אינו מקויים לא יחזיר שמא כתב ללות ועדיין לא לוה ע"כ, ולפ"ז נופלת יותר הקושיא על הרמב"ם דבגמרא אפ"ל כמו שהביא הש"ך בשם הראשונים דלרב כהנא לא בעינן הנפק, אבל הרמב"ם שכתב בהדיא שזמנו בו ביום והיה מקויים והחייב מודה קשה תרתי למ"ל, וע' מה שהאריכו בתומים ובנה"מ בדברי הריטב"א ז"ל שהוא מטעם בטול השליחות של הסופר והעדים

אולם הקצוה"ח הרכיב ע"ד הריטב"א מש"כ התוס' בגיטין ל"ב ע"ב ד"ה התם דגט לא חשיב מעשה כל זמן שלא הגיע ליד האשה ע"ש וה"נ בשטרי חוב אתי דבור ומבטל דבור ולכן צריך הנפק דלא נימא שנתבטל שיעבודו ע"ש, ולע"ד יש לחלק דהא אפילו בגט גופיה דצריך לשמה הוא ג"כ כשבטלו בפירוש אז אינו חוזר ומגרש בו וכמו שהביא בעצמו מש"כ הרמב"ם בפ"ו מגירושין ע"ע, משא"כ הכא דחלות הביטול אף לפי דבריו הוא רק משום דנפל וזה לא אשכחן אפילו בגט, ועוד דהתם שפיר כתבו התוס' דגט לא חשיב מעשה כל זמן שלא הגיע ליד האשה משום דעצם המעשה היא קבלתה כדכתיב ונתן בידה, משא"כ בשטרות דעצם המעשה תלוי בהשתעבדות דרמי אנפשיה וכדאוקי רב אסי לעיל די"ג בשטרי הקנאה דהא שיעבד נפשיה או כדאביי דאמר התם עדיו בחתומיו זכין לו ומה ענין שטרות לגטין בזה

תוד"ה הטוען. דלגבי מנה ומאתים נמי מפסיד דהא נאמן לאמר פרעתי מנה מגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך כו'. ע' בת' הגרע"א סי' רכ"ג

ע"ב הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום כו', ע' הרא"ש כלל ל"ו סי' ז' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ש"ע

תוד"ה מן האירוסין. וכאן אינו רוצה להוכיח אלא מן ברייתא או משנה ולא מן מימראות האמוראים ע"כ, כה"ג בתוס' יומא י"ט ע"ב קידושין כ"ג ע"ב ושם ס"ה ע"א ובכתובות מ"ד ע"א ובסנהדרין פ"ה ע"א ובר"ן נדרים ל"ה ע"ב ושם ע"ב ע"א.