אור הישר (נזיקין א) צא

שם ובהעמק שאלה לשאילתות פ' שפטים סי' ק"נ אות ב'

תוד"ה כי לי. דדוקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו כו', ע' קידושין י"ז ע"א תוד"ה חלה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' פ"ה וסי' תע"ז ובב"י חו"מ סי' של"ד לענין להשכיר א"ע ליתר מג' שנים ובת' דבר משה ה' נדרים ושבועות סי' מ"ו

ע"ב ר"פ אמר כי תקינו ליה רבנן ד' אמות בעלמא בשדה דבעה"ב לא תקינו ליה רבנן, הא דר"פ נאיד מתירוץ הש"ס דבנפילה ניחא ליה דנקני כו'. ע' מל"מ פ"ב ה"ט מה' זכיה ובת' באר יצחק חי"ד סי' ט"ו

שם רב ששת אמר כי תקינו רבנן בסמטא דלא דחקי רבים ברה"ר דקא דחקי רבים לא תקינו רבנן כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשס"ב ובבית שמואל סי' ל' סק"ו ובביאור הגר"א שם ובמה שהאריך בס' חזקה רבה חאה"ע סי' רנ"א וע"ע גיטין ע"ח ע"ב תוד"ה ר' יוחנן ובחידושי הרשב"א שם ובס' פרשת המלך פ"ד הכ"ב מה' אישות

שם אין לי אלא ידו גגו חצרו וקרפיפו מנין ת"ל המצא תמצא מ"מ, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק אם במחתרת

שם אמר רבינא היכא אמרינן דאשלד"ע היכא דשליח בר חיובא הוא כו', הנה הגרע"א ז"ל בחידושיו לב"מ בסוגיין העיר, בישראל מומר להכעיס מי נימא אע"פ שחטא ישראל הוא ושייך בו דברי הרב ודה"ת ד"מ שומעין והאריך בזה ע"ש, ולפלא שלא הביא דמחלוקת קדומה היא בין הרמ"א בחו"מ סי' שפ"ח סט"ו והש"ך שם ס"ק ס"ז, וע' בשעה"מ פ"ה הי"ד מה' מלוה ולוה ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל יוד

שם אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי כו', ולכאורה יל"ד מהכא אהא דאמרינן בקידושין ע"ג ע"ב דחיה נאמנת לאמר זה יצא ראשון, ואע"ג דע"י עדותה מפקינן חמש סלעים לכהן וע' מהרי"ק סי' קע"ט, הרי איך נאמנת בעדותה, הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה, דהא לית לה לשלומי, ואפשר נמי שלא תתאלמן ולא תתגרש לעולם, ולא מתקיימת בעדותה דין הזמה, וסתמא דהש"ס בקידושין לא איירי דוקא בפנויה אלא אפילו כשהחיה היא אשת איש, ועמש"כ בחידושי לקידושין שם ולב"ק פ"ז ע"א וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תי"א וסי' תצ"ג

שם מאי בינייהו א"ב כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה א"נ איש דא"ל לאשה אקפי לי קטן כו', ולכאורה אמאי ל"ק ישראל דאמר לעכו"ם כו' דה"נ איכא סברא דאי בעי לא עביד והוא לאו בר חיובא, ומזה ראיה למש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"ס ס"ק כ"ב ובמל"מ פ"ה הי"ד מה' מלוה דבשליח עכו"ם כו"ע מודו דלא אמרינן אשלד"ע, וע' בחידושי הרשב"א לב"ק נ"א ע"א ובשער המשפט סי' קפ"ב סק"א ובשעה"מ פ"א מה' תרומות ובפי"ב ה"ח מה' ע"ז ובעצי לבונה ליו"ד סי' ק"ס סט"ז

רש"י ד"ה גגו חצרו וקרפיפו מניין שאם נכנסה שם ונעל בפניה לגונבה שהוא חייב ע"כ, פי' כפל כדמסיק רש"י לקמן נ"ו ע"ב, והנה משמע דשיטת רש"י דאע"ג דנכנסה מעצמה ובאופן כזה אפילו גבי שבת לא נחשבת השמירה לפעולה כדאמרינן ס"פ האורג נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרו עד שתחשך, והתם נמי ננעלת הצפור ע"י ישיבתו כדפירש"י שם, ובע"כ דהכא בא הקנין לחייבו כפל ע"י מה שנעל, אולם אין כן דעת התוס' בב"ק ס"ה ריש ע"א דהם מפרשים שהכישה במקל מחצירו של ב"ה ונכנסה לגגו חצרו וקרפיפו ע"ש, משמע מדבריהם שאם היתה נכנסת מעצמה ונעל בפניה לא נחשב עי"ז כקנין לשלם כפל וצ"ע

תוד"ה דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה. וא"ת ואפילו אמר לכהן נמי וי"ל כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ק"נ

תוד"ה דאמר לישראל. א"נ י"ל דאף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות אין חלין הקידושין, ע' נוב"י קמא האה"ע סי' ע"ח ובקצוה"ח סי' קפ"ב סק"ב ובחזקה רבה אה"ע ח"ג ענף כ"ב וביד המלך פ"ג ה"ט מה' עכו"ם ובת' פורת יוסף להגר"י רייזן ז"ל סי' ט' ובת' חדות יעקב סי' ז' ובת' ברית יעקב ס"ס ע"ז

דף י"א ע"א מ"ס ילפינן מציאה מגט ומ"ס לא ילפינן מציאה מגט, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' פ"ב

רש"י ד"ה אבל בעיר. ת"ל בשדה ושכחת בעודך בשדה הוא דבעינן ושכחתיה אתה ולא בעיר לא בעינן ושכחת שאף שכחת פועלים עושה אותה שכחה ע"כ, לכאורה נראה בכוונת רש"י עפ"מ דאמרינן לעיל ד"י שאני פועל דידו כיד בעה"ב הוא ולהכי גם שכחתו שכחה, אמנם כ"ז הוא כשאין בעה"ב עמו אז יספיק כח הפועל לבדו משא"כ כשבעה"ב עמו נסתלק אז כח הפועל לגמרי ומתחשבין בעיקר רק עם שכחת הבעה"ב, אמנם לפ"ז קשה מנ"ל להש"ס להכריח דהוא מטעם חצר ובעמידתו של בעה"ב אצל שדהו תליא מילתא ולהוכיח מינה לדין מציאה דאי עומד בצד חצרו אין אי לא לא, הלא אפ"ל דדוקא גבי שכחה הכי הוא ע"פ הוראת הכתוב, אבל אין ללמוד מכאן לענין חצר שאינה משתמרת דבעינן דוקא עומד בצד שדהו

וי"ל עפ"מ דבירושלמי פאה פ"ה ה"ו ילפינן שכחת בעה"ב מדכתיב קצירך ושכחת ושכחת פועלים מקרא כי תקצור ושכחת וע"ש בר"ש, ולפ"ז אין יפוי כח בשכחת הבעה"ב על שכחת הפועלים כיון