אור הישר (נזיקין א) צ

דלא קני אלא מאי דעבד עבד וקני כו', ע' בת' הגרע"א סי' קע"ד ושם סי' קכ"ט ובחו"מ סי' ר"ח ובמפרשים שם ובמה שהארכתי בחידושי לתמורה בסוגיא דאי עבד מהני

והנה הרא"ש בסוגיין כ' מכאן מוכח דאם מצא ארנקי בשבת דאסור לטלטל כו' והא דאמרינן בריש מי שהחשיך דוקא כיסו אבל מציאה לא לאו דוקא ליתן לנכרי או להוליכו פחות פחות מד"א אבל להגביה שרי אלא אף להגביה אסור משום מוקצה ע"ש, אמנם הרמב"ם בפ"ו הכ"ב מה' שבת כ' וז"ל מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיו עמו מעות נותן כיסו לנכרי להוליכו לו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו כו' בד"א בכיסו אבל מציאה לא יתן לנכרי אלא מוליכה בפחות פחות מארבע אמות, וכן כפל דבריו שם פ"כ, וכבר נשאל הרמב"ם בחייו על זה מחכמי לוניל מהא דאמרינן ר"פ מי שהחשיך דוקא כיסו אבל מציאה לא, והשיב שלא חלקו בגמרא בין כיס למציאה להולכת פחות פחות מד"א כו' ומסיק והרוצה לחלוק על זה יחלוק וע' במג"מ וכ"מ שם, והרמב"ן והרשב"א והריטב"א דחו לדבריו מצד הסברא דא"כ הי"ל להש"ס לבאר בכזה ע"ש, וקשה מדוע כל הני רבוותא והרמב"ם בהדייהו לא העירו מהא דבסוגיין, דמבואר בהדיא דמציאה בשבת אסורה אפילו בהגבהה ומכש"כ להוליכה פחות פחות מד"א, ומלשון שאין דרכן של ב"א להגביה ארנקי בשבת נראה כעין פוק חזי מאי עמא דבר, הרי דפשטות הסוגיא מורה לאסור עכ"פ לכתחילה וכמש"כ הרא"ש, וביותר יפלא על הר"ן דדחי נמי מצד הסברא לדברי הרמב"ם כשאר הראשונים בספרו על הרי"ף ובחידושיו לשבת שם, ובסוגיין הוכיח איהו גופיה נמי כמש"כ הרא"ש ז"ל ע"ש וצ"ע כעת

ע"ב בעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו כו', ע' בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג

שם חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה, ע' בס' מעיני החכמה בחידושיו לקמן י"א ע"א במשנה

שם והלכתא בכפותה, וכ' הר"ן בחידושיו וז"ל כלומר ובכה"ג קני מדין חצר וכה"ג נמי אמרינן לגבי עבד בפ' הזורק ואיכא מ"ד דהכא והתם ישן בעינן מדאמרינן התם וכ"ת בישן ואיכא מ"ד דבכפות לחוד סגי עכ"ל. והנה מ"ד דכפות וישן בעינן הוא דעת התוס' בגיטין כ"א ע"א ובב"ק י"ב ע"א, ומ"ד דכפות לחוד סגי הוא דעת בפ"ג הי"ב מה' מכירה, אכן לע"ד בלתי מובן מה דהר"ן כייל בענין זה הכא והתם בחדא מחתא, הרי התם איירי באדם, ואצלו בתור בר דעת שייך לחלק בין ער לישן, ומשו"ה אם הוא ישן נקרא חצר משתמרת לדעתו, משא"כ הכא דבבהמה איירינן ומה שייך גבה דכשהיא ניעורה איננה משתמרת לדעת, וע' בב"י חו"מ ס"ס ר"ב וצ"ע

רש"י ד"ה מי שליקט את הפיאה אדם בעלמא שאינו בעל השדה כו', ע' ר"ש פאה פ"ד מ"ט ובמה"פ לירושלמי שם ובפנים מאירות לירושלמי שם ה"ה ובס' תורת זרעים שם

תוד"ה משוך בהמה. וי"ל דכשא"ל משוך לא השאיל לו הבהמה לקנות הכלים מטעם חצר אלא במשיכת הבהמה, ע' בס' אבן האזל פ"ד ה"ח מה' מכירה

דף יוד ע"א והתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. הנה זהו דוקא קודם שבא ליד בע"ח אבל כי יהביה לבע"ח תו לא מפקינן מיניה כדכ' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"ל וע"ש ס"ס רנ"ג רנ"ד

שם אר"ל משום אבא כהן ברדלא ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום כו' אמר אביי מותיב ר"ח בר יוסף פאה אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין כו', ולכאורה אדאותבוהו מפאה ונזיקין. ליסייעו ליה ממשנה דיומא רפ"ב, דתנן גבי תרומת הדשן דרצין ועולין בכבש כל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה, והרי התם נמי היה הכבש רה"ר לכל הכהנים העסוקים בעבודת המזבח, ואפ"ה קנו לו ארבע אמותיו לזכות במצוה זו, וא"ל דהתם לאו מטעם הדין או תקנת חכמים רק כך הנהיגו ביניהם הכהנים, ז"א דא"כ מאי מבע"ל לר"פ שם ארבע אמות שאמרו בהדי אמה יסוד ואמה סובב א"ד בר מאמה יסוד ואמה סובב תיקו, הלא אם היה רק מנהג שהנהיגו אז הכהנים ביניהם, וגם מנהג זה כבר בטלו אז החכמים אחרי שתקנו פייסות, א"כ מאי נ"מ לשאול אם היה בחשבון הד' אמות האמה יסוד ואמת סובב או לא, הלא מאי דהוה הוה, וכשיבנה ביה"מ ב"ב, בודאי יתקנו פייסות כתקנה אחרונה אחרי המכשולים הגדולים שנעשו, ובע"כ דענין ד"א שהיה אז היה מדינא או מתקנת חכמים, ונוגע גם לקנין מציאה במרחק כזה של אמה יסוד ואמה סובב אם באו בחשבון, ובכלל מאיזה מקור קבלו אז הכהנים שיעור ד' אמות לזכיה, ואפ"ל דשיעור זה נקטו מתחומין דר"פ מי שהוציאוהו, ושם מ"ח ע"א ילפינן מקרא דשבו איש תחתיו דדרשינן כתחתיו והוא ד' אמות ע"ש, וממונא מאיסורא לא ילפינן כדאמרינן בכתובות ד"מ ע"ב ובכ"מ, ולהכי יש לקנין מציאה יותר דמיון לפאה ונזיקין הנוגעים ג"כ לדיני ממונות וצ"ע. וע"ע בירושלמי פאה פ"ד ה"ב ובמה"פ שם ובאור גדול לעירובין פ"ד מ"ה

שם כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני בד' אמות לא ניחא ליה דנקני, ע' בת' הגרע"א סי' ל"ז

תוד"ה תופס לב"ח. מה שפירש"י משום דלא עשאו שליח אין נראה כו', ע' ש"ך חו"מ ר"ס ק"ה ובתומים וקצוה"ח ונה"מ ושער המשפט