אור הישר (נזיקין א) פט

שם ואס"ד תקפה כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן, ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ד

תוד"ה פוטר ממונו. וכן הוא מסקנא דאם תקפה כהן מוציאין מידו כו', ע' מה שהאריכו בזה בס' תקפו כהן ובתומים סי' כ"ה והקצוה"ח בקונטרס הספיקות כלל ב' ובשב שמעתתא בכ"מ

תוד"ה קפץ. תימה דלבטל ברובה כו', ע' בשטמ"ק ובפלתי סי' ס"ג סק"א ושם סי' ק"י ס"ק י"ג ובת' באר יצחק חי"ד סי' ט"ז ובס' חמדת דניאל למנחות דף כ"ב ובס' חיי אריה סי' א' ובס' ערכי הספיקות פרק ו'

דף ז' ע"א עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קצ"ה

שם מאי ספיקות אילימא ספק בכורות יהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש כו', ע' ש"ש שמעתא א' פ"ג ובס' שערי ישר ח"א פ"ב

שם מי סברת במסותא מטלטלין עסקינן במסותא מקרקעי עסקינן. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשנ"ד

שם שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וז"נ עד משי"מ כו', וכ' בשטמ"ק דמשו"ה תני אדוקין ולא אוחזין משום דאדוקין משמע אדוקין בגוף הטלית ואוחזין משמע דתפיסי בכרכשתא אלא דתלמודא לא אסיק אדעתיה הכי ופריך אלא מתניתין היכי משכ"ל, ועמש"כ שם גבי שנים אדוקין בשטר דלקמן, ולעד"נ למידק בזה טובא דמלבד מה שהרא"ש גריס הכא לשון אוחזין ע"ש, הוא נמי נגד לשון התוספתא דריש פרקין דהתם תניא שנים אוחזין בטלית זה נוטל עד מקום שתפוס וזה נוטל עד מקום שתפוס כו' ע"ש, הרי בהדיא דאיירי כששניהם תופסין בגוף הטלית באופן דתני רב תחליפא ואפ"ה תניא בלשון אוחזין. וכן לעיל ד"ו ע"א דאר"נ ת"ש בד"א ששניהם אדוקין בה כו' וכ' הנמו"י דהאי בד"א קאי על משנתינו ועמש"כ בחידושי לעיל שם. הרי בהדיא דאהא דתנן במשנה לשון אוחזין מפרש עלה בברייתא בלשון אדוקין ואע"ג דאוחזין במשנתינו אוקמינן כדתפיסו בכרכשתא

שם א"ר משרשיא ש"מ כו', בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג הגרסא רב אשי

שם התם כריתות בעינא וליכא הכא נתינה בעינן יהא איכא, ע' בת' הגרע"א סי' צ"ז

ע"ב דאי לא תימא הכי שנים אוחזין בטלית ה"נ דפלגי הא אפסדוה, ע' תרומת הדשן סי' של"ו ובח"ס לב"ב דף י"ג ע"א

רש"י ד"ה לא יוציאוהו מידו לא לוה ולא מלוה עד שיבא אליהו או עדים שראו מיד מי נפל, ע' קצוה"ח סי' ס"ה סק"ט

דף ח' ע"א אמר רמב"ח זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו כו', ע' בת' הרא"ש כלל ט"ו סי' ב' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שכ"ה

שם והכא היינו טעמא מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ע' ש"ך חו"מ סי' ק"ה סק"ב ובמשנת דר"א שם ע"ד הש"ך סק"א

תוד"ה ושותפין. וטביחה אפילו אמר צא וטבח לי חייב דדרשינן תחת לרבות את השליח כו', נלע"ד דמש"כ התוס' תחת לאו דוקא דהא התוס' כתבו בב"ק ע"א ע"א דרק מאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח ע"ש. ורבא הלא ס"ל בב"מ צ"ו ע"א ובתמורה ד"ה ע"ב כר' יונתן דלא צריך קרא לחלק, ולפ"ז אפשר לו לרבות שליח מקרא דאו לפ"מ דהכא אליבא דרבא קיימינן

בא"ד אלא שותפין שגנבו שהגביהו שניהם ע"כ, וביאר במהר"ם דרש"י מפרש ושותפין שגנבו חייבין דקאמר רבא היא אותה ברייתא דבב"ק ותוס' פירשו שהגביהו הגניבה שניהם ולאו ברייתא היא ע"ש, וקשה לפי ביאורו דלא תמך יסודתו על שום ברייתא רק על סברתו בעצמו, א"כ מנא ליה לרבא באמת להכריח ראייתו כדאמר תדע, הלא זהו גופה טעמא בעי מנלן דשותפין שגנבו חייבין, אמאי לא נימא דתעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה ואם בא אחר וחטף הגניבה משניהם חייב החוטף לשלם לבעלים משום העדר קנין השותפין. כדפירש"י גבי מציאה וכל הרוצה יחטפנה מידם, וכמ"כ הכא לא אמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ומאין הוכיח רבא בפשיטות גמורה כ"כ דשותפין שגנבו חייבין ומטעם מיגו

אמנם הריטב"א בסוגיין כ' דההוכחה היא מפ' מרובה שם דלא ממעטינן שנים שגנבו אלא מטביחה ומכירה ומשום דכתיב וטבחו או מכרו דמשמע טבחו כלו או מכרו כלו וכן בכפל נראה דחייבין ע"ש, הלא דוקיא דרבא מפ' מרובה שם

ועל כולם יש להעיר ע"פ גרסת השטמ"ק בב"ק ע"ח ע"ב שם, דז"ל שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו מעלמא יכול יהו חייבין ת"ל כי יגנוב איש ולא שני אנשים שור ולא חצי שור כו' ע"ש, ולפ"ז ניחא ברווחא דדוקא גבי תשלומי דו"ה דכתיב כי יגנוב, שפיר בא למעט גניבת שנים, משא"כ בסתם גניבה דילפינן מקרא דלא תגנבו ויקרא י"ט, וע"ל ס"א ע"ב רש"י ד"ה לא תגנבו, בזה י"ל דגם שנים שגנבו חייבין, ולפ"ז מדוע לא נימא דרבא יליף מקרא גופה, ולא מהא דתשלומי דו"ה ומכש"כ דלא מצד הסברא וצ"ע

ע"ב רש"י ד"ה אלא רכוב במקום מנהיג שנים באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג כו', ע' קצוה"ח סי' רס"ט סק"ב

דף ט' ע"א הגביה ארנקי בשבת שאין דרכן של בני אדם להגביה ארנקי בשבת ה"נ