אור הישר (נזיקין א) פח

השבועה על שכנגדו דהשבועה באמת שייך רק להנתבע כנ"ל, ובמכילתא תניא בהדיא שבועת ה' תהיה בין שניהם להביא את שכנגדו חשוד על השבועה כגרסת הגר"א ז"ל, ובשבועות מ"ז ע"א דרשינן שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא היורשין כו' ע"ש, ובע"כ דגבי יורשין הויא העדר הידיעה ולאו משום חשד כמו באביהם, וגבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מופקע הוא מן השבועה כמו היורשין מטעם חסרון ידיעה ולכן אמרינן ביה מתוך שא"י לישבע משלם ולא אמרינן ביה שכנגדו נשבע ונוטל. כן היה נלע"ד לולא דברי התוס' וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לשבועות ר"פ כל הנשבעין

ע"ב ותקנתא לתקנתא לא עבדינן, ע' בת' הרא"ש כלל ז' סי' ח'

שם אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב ולפני עור לת"מ אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו, ע' ב"ק ע"ט ע"ב תוד"ה אין מגדלין ובפני יהושע שם ובחידושי הריטב"א בסוגיין ובת' פני דוד חא"ח סי' א'

שם כי אמרינן הכופר בפקדון פסול לעדות כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתה והוה ידע, ע' בת' הריב"ש סי' ק"ג וע"ע בת' הרא"ש סוף כלל צ"ד

שם והא קא עבר על לאו דלא תחמוד לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו, כה"ג בסנהדרין כ"ו ע"ב גבי הנהו קבוראי דקבור נפשא ביו"ט ראשון של עצרת דפריך והא רשעים נינהו ומשני סברי מצוה קא עבדי, וע' זוהר הרקיע שרש א'

תוד"ה ותקנתא לתקנתא. ומתוך שא"י לישבע משלם לא שייך הכא כדפרישית, ע' מה שהאריך בזה בקצוה"ח סי' צ"ב סק"י

תוד"ה בלא דמי. וא"ת תיפ"ל מלא תגזול וי"ל לעבור עליו בשני לאוין, ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' כ"ו ובמהר"ם שי"ף בסוגיין ובס' אילת אהבים ה' קידושין סי' כ"ח

דף ו' ע"א חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו כו', ע' בת' הרא"ש סוף כלל ע'

שם א"ר נחמן ת"ש בד"א ששניהם אדוקין בה אבל היתה טלית יוצאה מתחת ידו של אחד מהן הממע"ה כו', לכאורה היה מקום לאמר דהאי במה דברים אמורים הוא סיומא דתוספתא דריש מכילתין. או מן הברייתא דתני רב תחליפא לקמן ד"ז ע"א ע"ש, אולם הנמו"י כתב דקאי אמשנתנו ע"ש, ולפ"ז פירש"י בריש מכילתין הוא ממש לשון הברייתא דהכא, וא"כ בלתי מובן קושית הפני יהושע ע"ד רש"י דהתם מאי קמ"ל פשיטא וכי עד השתא לא ידעינן דהממע"ה בכל דוכתי ע"ש, הלא לפי המבואר הכא הביא רש"י פירוש הברייתא במשנה על אתר וזהו חיובו בתור פרשן, כן עצם קושיתו על פירש"י מקשה הש"ס הכא על הברייתא פשיטא, עד דמסקינן דהממע"ה דהכא הוא אפילו לסומכוס דס"ל בעלמא ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה מ"מ הכא מודה דהממע"ה משום דסרוכי לאו כלום., וזהו נמי בכוונת רש"י שם דהממע"ה הוא אפילו לסומכוס כמש"כ בחידושי שם

וכמ"כ איכא למידק על תירוצו של הפ"י שם במש"כ כיון שעל החזקה גופה נחלקו וא"כ הוצרך רש"י לפרש דבכה"ג נמי הוי הממע"ה ולא אמרינן יחלוקו ע"ש ולפי תירוצו קשה טובא בסוגיין דקאמר אבל היתה טלית יוצאה מתחת ידו של אחד מהן הממע"ה היכי דמי אי נימא כדקתני פשיטא, ולפי תירוץ הפ"י מאי פשיטותיה הלא אפ"ל דזהו גופה חדית לן הברייתא דאע"ג דהכא נחלקו על החזקה גופה ואפ"ה לא אמרינן יחלוקו אלא הממע"ה כבכל דוכתי דאיכא חזקת מרא קמא בודאי

שם עד השתא חשדת ליה בגזלן והשתא מוגרת ליה בלא סהדי, ע' בחידושי באר מים חיים לב"ב ד"ב

רש"י ד"ה אביי אמר. חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו על זה ומכיר בו ששכחה ויכפור בו והולך ותוקף בטליתו ונשבע שיש לו בה דמי חצייה וטלית זו שלו דהא אפילו גלימא דעל כתפיה שיעבד ליה ע"כ, ולכאורה קשה הלא אביי ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא כדכ' התוס' ר"פ הניזקין ושם ד"נ ע"א בד"ה כיון ע"ש, ולפ"ז סוף סוף הרי נשבע בשקר דמדין התורה אין לו בטלית זה כלום מטעם השעבוד בשעת ההלואה, ומהכא ראיה ברורה למש"כ בנחל יצחק סי' ל"ט ריש סימן ב' בשם הראשונים ז"ל דכל הפלוגתא אי שיעבודא דאורייתא או לא הוא רק אי לגבות מיורשין או מלקוחות אבל מיניה דידיה לכו"ע גובין מכל מה שיש לו ע"ש

תוד"ה הקדישה. דכיון דאודי ליה הוי כפקדון שיש ביד אחרים דיכול להקדיש כו', ע' בס' ציץ הקדש סי' ו' ובח"ס אה"ע ח"א סי' פ"ב

תוד"ה והא. א"נ אינו יכול לתובעו רק טובת הנאה שיש לו בו למ"ד טה"נ ממון, ע' קצוה"ח סי' ער"ה סק"א ובת' שם עולם חא"ח סי' א'

בא"ד ומפרק הזרוע דאמר בן לוי דחטף מתנתא פריצותא הוא משמע כו', ע' פלתי סי' ס"א סק"ז ובחזקה רבה חי"ד סי' צ"ב

ע"ב א"ל רב המנונא מתניתין היא ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קצ"ו ובליקוטי הגר"א על הרמב"ם ה' נזקי ממון פ"א הי"א

שם ותני עלה אסורין בגיזה ועבודה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ז.