אור הישר (נזיקין א) פג

שם משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בדינא, ע' ת' הרשב"א ח"ד סי' ז'

שם יתיב רב כהנא קמיה דרב שמטי לקועיה מיניה כו', ע' ת' הרא"ש כלל י"ז ובס' יראים סי' רמ"ח ובת' הריב"ש סי' רל"ח וסי' תע"ג ובת' מהר"ח או"ז סי' קמ"ב ובת' מהר"ם ב"ב סי' תפ"ה

ע"ב היינו דא"ר יוחנן דילכון אמרי דילהון היא, ע' בחידושי באר שבע לסנהדרין ק"ט ע"א

שם אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי כו' רבה לטעמיה כו', ע' שטמ"ק לעיל כ"ב ע"ב ד"ה בגדי דחד

שם ונרדף ששיבר כליו של רודף פטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו, ע' תשובות הרמ"א סי' י"ז

שם של כל אדם חייב דאסור להציל עצמו בממון חבירו, הנה בחידושי הרשב"א לעיל פ"א ע"ב הביא דעת הראב"ד דהא דאסור להציל עצמו בממון חבירו ה"מ בחנם שלא ליתן לו הדמים אבל ע"מ שיתן לו הדמים אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ, ומשמע דגם דעת הרשב"א היא כן אלא שנחלקו בתקנת יהושע דתועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד עד שיעלה לעיר או לדרך, דלדעת הראב"ד גם שם היה צריך לשלם לפי התקנה, ולרשב"א גבי תקנת יהושע לא היה צריך לשלם אח"כ

ובסנהדרין ע"ג ע"א דמסקינן דקרא דוהשבותו לו קאי אטרחה דגופיה להצלת רעהו, ומטרח ומיגר אגורי להצילו ילפינן מלא תעמוד על דם רעך, כ' נמי הרא"ש שם דהניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא דאין אדם מחויב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול ומביא ראיה מהא דבסוגיין דנרדף ששבר את הכלים של כל אדם חייב ואם היה מחוייב להציל את הנרדף בממונו א"כ יפטור משבירת הכלים שהרי ממון חבירו מחויב להציל וברשות שברם כדי להנצל ע"ש, (ועפ"ז צ"ל דהא דאמרינן בקידושין ד"ח ע"ב גבי התקדשי לי בככר אם אמרה לו תנהו לכלב וכלב רץ אחריה דבעא רב מרי אי מציא אמרה ליה מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן, פי' משום ל"ת על דם רעך דגם שם הכוונה דאין לו עליה רק חוב דמים בעד הככר אבל לא שייך לקידושין)

אמנם קשה לפ"ז לעיל ד"ס ע"ב דקאמר דקמבע"ל לדוד מהו להציל עצמו בממון חבירו וכ' התוס' שם דאיבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פקוח נפש ע"ש, ולפי הנ"ל קשה מדוע היה צריך דוד לסכן חיי שלשת הגבורים עד דלבסוף לא אבה דוד לשתותם משום דכל המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו, האם לא היה נודע לדוד תקנת יהושע בארץ ישראל, והשתא אם לחיי אדם פרטי התועה בין הכרמים הותר להציל עצמו בממון חבירו ומכש"כ במלחמה הנוגע לחיי הכלל, וביותר תקשה על הסנהדרין דכמו לרב הונא כן לרבה בר מרי אליבא דתרווייהו הוציאו הפס"ד דרק משום מלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו הותר לעשות כן אבל מצד הדין אסור להציל עצמו בממון חבירו ע"ש, הלא גם מלבד תקנת יהושע איך אוקמינהו אינהו להני תרי קראי דוהשבותו לו ולא תעמוד על דם רעך דדרשינן בסנהדרין שם דאפילו על חיי הפרט מחוייב לשכור מממונו כדי להציל נפש אחת מישראל מכש"כ במלחמה שנוגע לחיי הכלל, כן מאי ראיה אייתו ליה הסנהדרין מקרא דחבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה ישלם רשע הוא הלא לפי דרשתם בסנהדרין בע"כ קאי האי קרא דדברי קבלה על סתם גזלן ועל רשעתו דלכתחילה ובשום אופן לא קאי אפילו על יחיד שהציל עצמו בממון חבירו מפני פקוח נפש, ומכש"כ להצלת הכלל, ומדוע יהיה נקרא רשע אם רוצה להנצל מסכנת נפשו ולשלם אח"כ ההפסד כמו ששאל דוד

כן לפי דרשת הש"ס בסנהדרין להני תרי קראי מה הוצרך יהושע לתקן תקנה זו, בשלמא לפ"ד הרשב"א הוצרך להאי תקנתא שלא יהא התועה בין הכרמים חייב לשלם אח"כ, אבל לפ"ד הראב"ד דגם שם הוצרך לשלם קשה, וע' בווי העמודים לס' יראים ס"ס ע"ר וצ"ע

שם ת"ר הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דברי ר' אלעזר כו', בס' המאיר לעולם ח"א סי' ה' הוכיח בארוכה דהכא צ"ל ר' אליעזר ביוד

שם במאי קמיפלגי ר"א דריש ריבויי ומיעוטי, ע' תשובות הרשב"א סי' תל"ב

שם ורבנן דרשי כללי ופרטי וכחש כלל בפקדון פרט כו' יצאו קרקעות שאין מטלטלין כו', ע' בת' ריקאנטי סי' של"ב

דף קי"ח ע"א במשנה או שהלוה הימנו כו' לא יחזיר לו במדבר, פי' שאין הלוה יכול לכופו שיקבל מעותיו ויחזיר לו שטרו כדביאר הרא"ש בתשובה סוף כלל פ'

שם איתמר נמי א"ר חייא ב"א אר"י האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים, ע' רמב"ן ור"ן לב"מ דף ל"ז ובת' ריקאנטי סי' רפ"ה ובספר הזכות ריש כתובות

שם אמר רב לדעת צריך דעת שלא לדעת מנין פוטר כו', ע' בת' הגרע"א סי' קנ"ה

רש"י ד"ה פרה רבוצה וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר"א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין אגב קרקע כו', והנה הקצוה"ח בסי' ער"ה נסתפק במחזיק בנכסי הגר והיו בתוכם מטלטלין אם קנה בתורת אגב דאפשר קנין אגב לא מהני אלא בדעת אחרת מקנה ומעצמו אינו זוכה בתורת אגב ונ"מ היכא דלית