אור הישר (נזיקין א) פ

אמנם מעתה תקשה ביותר, כיון דמוכרי כסות גמרא מפורשת היא ביבמות להתיר מיתורא דקרא גופה, ובלהבריח המכס הוא דשא"מ כדאמר הכא כמו מוכרי כסות דאמרינן בשבת שם, ומדוע מחלקו המשניות ביניהם בזה לאסור ובזה להתיר כדהקשו הראשונים והמפרשים על הרמב"ם והשו"ע כנ"ל

לזאת לולא דבריהם ז"ל אמינא לדייק לישנא דקרא לא תלבש, דפשטיה הוא כדרך הלובשין, הייני הוא לובש ומטרת לבישתו הוא שיהיה לבוש בבגדו זה, ולבישה כזו כמו דאיהו אחשביה כן אחשביה רחמנא, ומעתה נחזי אנן מה מאד רחוקה לבישה דמוכרי כסות מלבישה דלהבריח בו את המכס, דבמוכר כסות כמו המוכר כן הלוקח בלתי חשוב אצלם לבישה זו של המוכר, דשניהם יודעים שהיא לבישה רק לשעה קלה ולדוגמא קצת לעיני הלוקח, וגם זו אפשר שלא תועיל אל המכירה אם לא יוכשר בעיניו, ובע"כ הוא לובש לכתחילה על הספק אולי עי"ז תמצא הסחורה חן בעיני הקונה, ומה מאד היה מרוצה המוכר אם הקונה יקנה ממנו בזולת פעולת הלבישה, א"כ מה ערך ללבישה כזו, משא"כ הלבישה להבריח בו המכס לבד מה דהיא מוכרחת, מה מאד הוא מדקדק שיהיה מלובש בו כראוי לפי מדתו ושתהא הולמתו באופן שלא ירגיש בו המוכס שאינו בגדו שהוא לבוש בו תמיד, נמצא דמלבד מה דהוא אחשביה להאי לבישה חשובה היא נמי למוכס ולכל מן דחזי ליה לבוש בבגד זה בכל הזמן קודם שיתראה בפני המוכס עד אחרי ככלות הזמן שיעבור מלפני המוכס, וקרוב ג"כ שהגוף נהנה לשעתו מלבישה כזו, וזה כל החידוש במשנה ולכן סמכו להא דאין עראי לכלאים, נמצא דאף שבשניהם נקראו בלשון חז"ל דבר שאין מתכוין כמו ששתי הלבישות הן באמת, אכן בנוגע לפעולה של שתי הלבישות רחוקים הם ולא קרב זה אל זה כנ"ל, ולפ"ז שתי המשניות עם שני פסקי הרמב"ם צדקו יחדיו, כנלע"ד לולא דברי הראשונים ז"ל

ע"ב אלא אמר רבא ל"ק כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו, ע' אבני מלואים סי' כ"ח סק"ג ובת' חוט המשולש סי' י"ד ט"ו ט"ז ובמעין גנים לחו"מ סי' שמ"ח ס"ב

שם מנין לגזל עכו"ם שהוא אסור כו' בזמן שהן מסורין בידך כו'. ע' תוס' ב"מ ס"א סוף ע"א ובווי העמודים לס' יראים סי' נ"א

שם ואימא ה"מ היכא דלא אתי לידיה כו' אמר רבא ומצאת דאתי לידיה משמע, ע' בת' ברית יעקב סי' ק"ב

שם זיל חזי אי דעכו"ם נינהו אייתי אי דישראל נינהו לא אייתי לי, ע' תשובות הרשב"א סי' תתנ"ב

שם אמר שמואל דינא דמלכותא דינא אמר רבא תדע כו' א"ל אביי ודילמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו, ע' שעה"מ ספ"ב מה' גזילה וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קט"ז ובת' הרשב"א ח"ו סי' פ"ט

שם האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם כו', ע' ברכי יוסף חח"מ סי' י"ח סק"ג

תוד"ה הכי קאמינא. נראה לר"י שכן היה דעתו מתחילה כו', ע' שעה"מ ריש ה' גזילה. תוד"ה היכי מייאשי היה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים ע' ברש"י ד"ה היכי מייאשי ובת' דבר אברהם סי' א' ענף ו'

דף קי"ד ע"א אדם חשוב דסמכי עליה כבי תרי מפקי ממונא אפומיה כו', ע' ח"ס חח"מ סי' כ"ג

שם האי בר ישראל דזבין ליה ארעא לעכו"ם אמיצרא דבר ישראל חבריה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רנ"ה ובת' מהר"ם ב"ב סי' תצ"ה ובת' הרשב"א ח"ד סי' ז'

שם א"ר אשי ל"ש אלא לסטים עכו"ם אבל לסטים ישראל לא סבר למחר נקיטנא ליה בדינא, הנה בים התלמוד בחידושיו לעיל ס"פ הכונס כתב דרב אשי דהכא לטעמיה דהתם ע"ש, אבל הרא"ש גריס הכא רב אסי כנרשם עה"ג

שם אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קני, ע' בתוס' לעיל ס"ז ע"א ד"ה אמר עולא ובסוכה ד"ל ע"א ד"ה הא קנייה ובגיטין נ"ה ע"א ד"ה מ"ט ובתשובות הרשב"א סי' תתקס"ח ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' ע"ז ובחידושי מהר"ם ברבי לקידושין דף נ"ב

שם אי רבנן קשיא גזלן אי ר"ש קשיא גנב כו', ע' בבית שמואל ובח"מ ר"ס כ"ח ושם בקהלת יעקב להגאון בעל נה"מ

רש"י ד"ה יחזיר לראשונים ופליגא ברייתא אמתניתין ע"כ, פי' דלא כבכל מקום דהתוספתא אתיא לפרש המשנה או להוסיף עליה, דהא מקור התוספתא היא המשנה. וע' נדה ס"ב ע"ב תוד"ה ר' חייא ובס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ז'

תוד"ה רבה. והא דאמר במרובה דס"ח כו' האי פירכא לא אתי אליבא דרבה דאיהו לא מפליג מידי בין סתם לידוע ע"כ, לולא דברי התוס' היה נלע"ד בלא"ה דסוגיא דהתם לא אתי אליבא דרבה, דהא ר' אלעזר הוכיח שם מדין תשלומי דו"ה דכתב רחמנא דסתם גניבה הוי יאוש בעלים ע"ש, לפ"ז הרי ס"ל דסתם יאוש דגניבה קני מדאורייתא, ואילו לרבה מספקא ליה לעיל ס"ו ע"א אי קנין יאוש הוא מדאורייתא או מדרבנן, וא"כ בהכרח דכל סוגיא דשמעתא אליבא דר"א בדס"ח ע"ב הוא דלא כרבה וצ"ע כעת.