אור הישר (נזיקין א) עט

ס"ס צ"ד חבל גאונים דבעניני איסור אישות ל"ש לאמר קבלת עדות שלא בפני בע"ד שהב"ד עצמם הם הבע"ד וע"ש סי' צ"ט וסי' ק"ד, וא"כ מאי האי דתהי בה ר' יוחנן בפשיטות כ"כ וכי מקבלים עדים שלא בפני בע"ד, דילמא כוונת ר' שבתאי היתה בהא דמקבלין אם הוא בהני גווני כנ"ל, אבל בסתמא גם איהו ס"ל דאין מקבלין, ואפשר דעדיפה מינה מתרץ כגון שהיה הוא חולה או עדיו כו' דזה משכ"ל בכל מיני עדות

שם אמר רבא הלכתא מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד ואפילו עומד וצווח כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' ר"ג, ובמה שהעיר הגרע"א בגה"ש מדברי רש"י בב"מ דט"ז ע"ב ונשאר בצ"ע, הקדימו בזה בפ"י לב"מ שם וע"ש מה שתירץ וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קס"ו

שם תלתין קמאי לא נחתינן לנכסיה דאמר קא טרח בזוזי וניזוף כו', ע' ס' יראים סי' רל"ד

שם ולא היא אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן אע"ג דאית ליה קרקע חיישינן שמא תכסיף, ע' בת' מהרי"ק שרש ק"ט

שם אבל לפתיחא כיון דממונא קא מחסר ליה דקא בעי ליה למיתב זוזי לספרא לא, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ג סי' ב' ובת' מקום שמואל סי' צ"ט ובריב"ש ס"ס רכ"ב

תוד"ה אבל. משמע דהיינו אפילו היה ר' ירמיה בתוך הבית כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' ר"ה ובסמ"ע סי' ק"י סקי"ד ובנה"מ שם סק"ד וע"ע בת' הרשב"א ח"ד סי' ד'

דף קי"ג ע"א לא יהבינא זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי לא במעלי יומא טבא ולא במעלי שבתא, ע' בת' שפת הים ח"ג סי' ג'

שם ואיכא דמתני לה אהא נודרין להרגין כו' ולמוכסין והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא כו', ע' ר"ן נדרים כ"ח ע"א ד"ה במוכס ובמל"מ פ"ה מה' גזילה וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קל"ד

שם ואם לאו באין עליו בעקיפין ד"ר ישמעאל רע"א אין באין עליו בעקיפין כו', ע' בתשובות הרמ"א סי' יוד

שם וגזל עכו"ם מי שרי והתניא כו', ע' בס' יראים סי' קכ"ד ובמג"א סי' תרל"ו סק"ג

שם מנין לגזל עכו"ם שהוא אסור ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו כו', ע' נוב"י קמא חי"ד סי' פ"א

רש"י ד"ה בריגלא באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום, ע' פר"ח ה' ראש חדש סי' תכ"ט סק"א

תוד"ה ומ"ס דשא"מ מותר. ואפילו ללבוש והיא נמי דתנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ומוק בבמה מדליקין דכ"ט כר"ש דשרי דשא"מ התם נמי שרי אף ללבוש ולא שישאם דוקא על כתיפו ע"כ, והנה שתי ההלכות שתיהן הן משניות בפרק בתרא דכלאים, במשנה ב' תנן שלא ילבוש כלאים כו' אפילו לגנוב את המכס, ושם מ"ה תנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן כו', וברמב"ם ה' כלאים פסק לשתי המשניות והק' המפרשים שם פ"י הי"ח כיון דפסק דלא ילבוש כלאים להבריח בו את המכס הרי דס"ל דשא"מ בכלאים אסור ואיך פסק שם הט"ז מוכרי כסות מוכרין כדרכן דזהו רק למ"ד דשא"מ מותר ושתי המשניות הרי פליגי אהדדי כדכתבו שם הר"ש והרא"ש ותירץ הכ"מ דלהעביר את המכס הוא לובש ממש הרי עבר על לא תלבש שעטנז אבל מוכרי כסות אינם לובשים ממש אלא מעלים עליהם מותר אם אינו מתכוין ע"ש, ולא זכר לדברי התוס' דבסוגיין דשניהם בדבור אחד של דשא"מ נאמרו ותרווייהו בלבישה ממש, ובמה דמחלק הש"ך בסי' ש"א נלע"ד דכיוון בזה למש"כ החינוך מצוה תקנ"א ע"ש

והט"ז שם תירץ דבמכס יש לו הנאה מן הלבישה דבלא הלבישה היה חייב ליתן המכס כו' ודומה למש"כ סעיף י"ב בביצה חמה דחשיב הנאה מה שניצל מן חמימות הביצה משא"כ במוכרי כסות שאין המכירה תלויה בזה כו' ע"ש, ולא ידענא איך דמיין להדדי הלא בהצלתו ע"י מלבוש כלאים מחמימות הביצה הרי נהנה גופו ובכגון זה אמרו ובלבד שלא יכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, משא"כ בהברחת המכס שהיא רק הנאת ממון והיכן מצינו לאסור הנאת ממון ע"י מלבוש של כלאים, הרי בזה שהוא מוכר הכסות של כלאים יש בזה ריוח ממון ואפ"ה כל כמה דאינו לובשו לית דינא ולית דיינא לאוסרו, ומדוע נאסור הנאת הממון דגבי מכס, ובע"כ דהאיסור הוא משום לתא דלבישה

ולעד"נ דמה שהרמב"ם התיר במוכרי כסות הוא ע"פ סוגיא דיבמות ד"ד ע"ב דקאמר דאי כתב רחמנא לא יעלה עליך ה"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית בה הנאה ע"ש, הרי בהדיא דבקרא דלא תלבש מונח ההיתר דמוכרי כסות, ובזה מובן פירש"י בשבת כ"ט ע"ב גבי מוכרי כסות דז"ל דלא אסרה תורה אלא לבישה שהיא להתחמם כדרך כל הלובשים, אולם מעתה תקשה ניהי דלא מחייב המוכר כסות מטעם לא תלבש יתחייב משום לאו דלא יעלה עליך, להכי מסיק רש"י שם והעלאה דומיא דלבישה נמי דמיתהני בה ע"ש, והוא ע"פ סוגיא דיבמות כנ"ל.