אור הישר (נזיקין א) עח

ועי"ל דלא שייך ביטול שליחות רק היכא שעשאו שליח לעבירה בגוונא דאיירי התוס' בב"מ שם, משא"כ בשעשאו שליח סתם והשליח עשה העבירה מדעתו אז לא בטלה השליחות, ולסברא זו הסכימו במל"מ פ"ג מגניבה ובקצוה"ח סי' קפ"ב סק"ב וע' בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' קי"ב

ובכלל מסתפקנא טובא אי צריך דוקא שליחות הבעלים אל המקריב, דאפשר אפילו בדניחא ליה נמי סני, וע' במעילה כ"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם, וכ"מ מלשון התוס' ביומא י"ט ע"ב שכ' דנ"מ אי שלוחי דידן הוא רק אי אמר לא בעינא שיקריב כהן שבאותו משמר אלא כהן אחר ע"ש, ול"ק טפי דנ"מ דאי אמרת שלוחי דידן צריך הוא לשליחותיה משא"כ אי שלד"ר, וכ"מ קצת מסוגיא דלעיל ע"ו ע"א דאוקים בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים דפריך והרי חזרה קרן לבעלים והתם ודאי לא עשאו שליח לזה, ובע"כ דרק ניחותא דבעלים להקרבה סגי כנלע"ד

ע"ב גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשכ"ח

שם אם הניח לפניהם פטורין מלשלם אמר רמב"ח זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי כו', ע' שעה"מ פ"ה ה"ג מה' גניבה ובס' בני אהובה פ"ה ה"ז מה' אישות

שם רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי כו', ע' ט"ז חו"מ סי' ק"ג ס"י ובנתיבות שם

תוד"ה הגוזל ומאכיל. לאו דוקא מאכיל דה"ה נותן להם דפטורין לרב חסדא כו', ע' חולין קל"א ע"א תוד"ה שאני התם ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' אבל נתייאשו אין גובה אלא מן הראשון כו', ע' בת' הרא"ש כלל ס"ד סי' א'

דף קי"ב ע"א קטנים מי מיחייבי לא יהא אלא דאזיק אזוקי, ע' מל"מ פ"ד הי"ד מה' מלוה ובת' הגרע"א סי' נ"ג נ"ד

שם אמר רבא הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי שאלתה כו', ע' בחידושי הר"ן לב"מ צ"ז ע"ב ובקצוה"ח סי' שמ"א

שם ת"ר והשיב את הגזילה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם ע"כ, והנה אע"ג דלעיל ס"ז ע"א ובתמורה ד"ו ע"א משמע דרק הני תרי מילי נוכל למילף מאשר גזל, היינו דשינוי קונה ואינו מוסיף חומש על גזל אביו, מ"מ איכא עוד הרבה דברים דילפינן מינייהו, כמו הכא ולעיל צ"ח ע"ב דאומרין באיסוה"נ הרי שלך לפניך. ובירושלמי דמכילתין פ"א ה"א דאין שמין הנבילה או השברים אם מתה או נשברה ביד הגזלן, אלא צריך להשיב להנגזל גם הפחת כאשר גזל, ובמק"א הארכתי בזה

שם בר חמוה דר' ירמיה טרק גלי באפיה דר' ירמיה כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' ר"ו ובת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ט'

תוד"ה קטנים, ואיכא לאוקמי כגון שהניח להם אביהם אחריות נכסים כו', ע' בליקוטים מחידושי הגרע"א לב"ק

ע"ב וכי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד, והנה לשון הרמב"ם בפ"ג הי"א מה' עדות גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין. וכ' הכ"מ וז"ל לפי שלמעלה חילק בין ד"מ לד"נ אמר שבדין זה אין חילוק שגם בד"מ אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ע"ש, ולע"ד נראה לדוחק גדול לאמר דמשום שבהלכה א' מחלק בין ד"מ לד"נ יהיה כחוזר וניער בהלכה י"א לכתוב שם תיבת גם, הלא בין שתי הלכות אלו כתב כמה הלכתא גבורתא, והיל"ל אחד ד"מ ואחד ד"נ כמש"כ שם רפ"ג, או כמש"כ שם בה"ד גבי דין תורה שאין מקבלין עדות לא בד"מ ולא בד"נ אלא מפי העדים כו' ע"ש

לכן נלע"ד עפ"מ שהרשב"א הק' בחידושיו הרי לפ"מ דמסקינן הכא דהאי דינא הוא משום דא"ק והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו, א"כ כי הוה הוא חולה או עדיו חולים או שמבקשין לילך למדה"י האיך מקבלין הרי והועד בבעליו כתיב ותירץ דעיקר קרא לגבי שור דהוא כד"נ כתיב ובד"מ אסמכתא בעלמא ע"ש, ועפ"ז י"ל דלהכי דייק הרמב"ם בלשון גם בד"מ אין מקבלין כו', ר"ל אע"ג דבד"מ הוי דין זה רק אסמכתא דעיקר קרא בד"נ כתיב מ"מ לענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד עשאוהו חכמים כד"נ, ובתיבת גם הבליע הרמב"ם ג"כ קושית הרשב"א ותירוצו

ואגב אורחין נראה דהרמב"ם והרשב"א נקטו מהא דאמר בסוגיין אמרה תורה, דהוא דאורייתא, וע' ר"ה ד"ה ע"א תוד"ה אמרה תורה ובמנחות ס"ה ע"ב ד"ה מה חדש ובש"ך חו"מ סי' כ"ח סקי"ד ובפני יהושע לגיטין מ"ט ע"ב ובקצוה"ח סי' ק"ב

שם תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי הוא כו', ע' משך חכמה ר"פ דברים

ע"ב א"ר שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד כו', וקשה לפמש"כ הכ"מ בשם הר"ן בפ"ג הי"א מה' עדות דנתבע המביא עדים לפטור עצמו מקבלין אותן שלא בפני בע"ד, כן למפש"כ בשטמ"ק בשם חכמי הנשיאים שבברצלונה שדין זה לא נאמר אלא לגמור את הדין אבל שלא בשעת גמר דין מקבלין, וכן לפ"מ שהביא בת' הגרע"א