אור הישר (נזיקין א) עז

היבם, וממילא במומר דאנן סהדי דלא ניחא לה ליפול לפניו משום דיעבירנה על הדת, לפ"ז הדרא קושית הש"ס דתיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה, אבל לפירש"י דהכא אין שום ראיה מהא דבסוגיין דהא כתב וז"ל דמינח ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו ע"ש ולפי פירוש זה אינה חוששת לספק נפילה לפני שום יבם, וקידושיה הראשונים ודאית וממילא זקוקה אח"כ לכל מי שתפול אחר מיתתו, זהו מצד ההבנה בביאור הש"ס דמהכא לאו ראיה היא, לבד מה דלדינא ס"ל לרש"י דאע"פ שחטא ישראל הוא לכל דבר כדביאר דעתו בפירוש, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' סמ"ך וסי' ע"ד ובמש"כ בחידושי להוריות י"א ע"א

תוד"ה למאי נ"מ בסה"ד. ונראה דבחד מנהון גרסינן רבה. ע' נובי"ק חא"ח סי' כ'

תוד"ה כסף מכפר מחצה. מכאן נראה דכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה, ע' העמק שאלה לשאילתות ר"פ נשא

תוד"ה דאדעתיה. וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח לחודיה תליא מילתא אלא כמ"כ בדעת מוכר ומוכר אקנה ליה אדעתא דהכי כו', ובכתובות מ"ז ע"ב הוכיחו התוס' לחילוק זה מהא דבסוגיין דלא פריך רק מיבמה ולא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ובע"כ משום דתליא נמי בדעת המקדש כו' ע"ש, וע' בת' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ד ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' פ'

והנה בסנהדרין דס"ט מייתי ראיה דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא מדתנן בת ג' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה כו' ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה ואמאי אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרינן זיל בתר רובא ורוב נשים לאו איילונית נינהו כו' הב"ע דקבלה עילויה ופירש"י דקבלה בעלה עילויה דאפילו תמצא איילונית חפץ הוא בה וקידושיה קידושין ע"ש. ולפ"ז משמע מתירוץ הש"ס דמשנה דבת ג' שנים איירי דוקא בכה"ג דקבלה עילויה אבל אי לא קבלה עילויה אין זו אשת איש משום דאמרינן אדעתא דהכי לא קדיש ובתר רובא נמי לא אזלינן, וקשה לפ"מ דהתם איירי שמסרה אביה לשם קידושין כדפירש"י בנדה מ"ד ובסנהדרין שם, ובאופן זה הלא כתבו התוס' בשם ר"ת בקידושין ד"ה סע"א דמתחשבין עם דעת האב כאילו היתה היא בת דעת, א"כ מאי מייתי ראיה מהך דבת ג' שנים דאזלינן בת"ר דאל"ה אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש, הלא י"ל דלהכי לא אמרינן התם אדעתא דהכי לא קדיש משום דתליא נמי בדעת אביה כדכ' התוס' הכא ובכתובות, ולפ"ז אפילו לא קבלה עילויה נמי קידושיה קידושין גמורין ומומתין על ידה

וכמ"כ איכא למידק מהא דסנהדרין על סוגיא דהכא מאי מקשה דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה דילמא משום דאזלינן בתר רובא כדדייק בסנהדרין שם ורוב נשים אינן נופלות לחליצה. ולכן אמרינן דבהכרח נתקדשה אדעתא דהכי משום דדעת תורה ושכל האנושי נוטה למיזל בתר רובא דעלמא, ולפ"ז אפילו בלא טעמא דטב למיתב טן דו שפיר נתקדשה מדעתה כדסמכה על רובא דעלמא שאינן נופלות לחליצה וצ"ע כעת

דף קי"א ע"א דאמר ר"ל טב למיתב טן דו כו' ע' בת' ח"ס אה"ע ח"א סי' ד'

שם והתניא מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה לה ראשונה, והנה התוס' ביומא כ"ט ובכ"מ כתבו דזהו רק לכתחילה כדמסיק בפ' התכלת מ"ט ע"ב והא דתניא בתוספתא פסחים פ"ג כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בה"ע פסולין הוא רק מדרבנן, וע' בחידושי באר שבע לתמיד ד"ל

והנה הגאון מהר"י הלוי ז"ל הק' בנובי"ק חאה"ע סי' ע"ו אמאי לא פשטו בנדרים ל"ה ע"ב דכהני שלוד"ר נינהו מהא דאם שחטו קודם לתמיד ש"ש או אחר תמיד של בה"ע כשר בדיעבד, הלא בשחיטה הוו ודאי שלוחי דידן דלא שייך בזה מי איכא מידי כו' דשחיטה בזר כשרה ואם איתא דשלוחי דידן הרי נתבטלה השליחות ונשחט הקרבן בלי שליחות לשיטת התוס' בב"מ ד"י ע"ב דאי אין שליחות אין חלין הקידושין ובע"כ דשלד"ר נינהו, ובנוב"י שם סי' ע"ז דחה לקושיתו דרק ההקטרה נאסרה ולא השחיטה וערך עליה העולה כתיב ע"ש, ותמיהני איך הק' הגר"י ז"ל לכתחילה הלא דברי הנוב"י מבוארים בתוס' ריש עירובין ובכ"מ ע"ש

ולע"ד בלא"ה ניחא דבב"מ לא כתבו התוס' רק אליבא דרבא דס"ל אעל"מ ולדידיה שפיר יש מקום לאמר דאי אין שליחות אין חלין הקידושין שין ע"ש, משא"כ הכא אף דרבא דריש העולה עולה ראשונה אכן במנחות מ"ט ע"ב דקאמרינן שהוא רק למצוה ולא לעכב, אביי הוא דאוקים הכי, ואיהו הלא ס"ל אי עביד מהני ולהכי ס"ל אי עביד מהני ולהכי כשרים בדיעבד, ומכש"כ לפ"מ דגם רבא לא פליג בתמורה ד"ד אלא היכא דאמר רחמנא לא תיעבד, אבל הכא ל"ק רחמנא בתורת איסור אף לכתחילה וממילא גם רבא יודה שהוא רק למצוה ולא לעכב. דאל"כ איך החליטו התוס' בכל המקומות שם כאביי במנחות אדרשת רבא דהכא, ובע"כ שהבינו דכמו דאביי לא פליג אדרשת רבא ומכש"כ אברייתא דהכא, כמ"כ יודה רבא לאוקימתא דאביי שהוא רק לכתחילה ובדיעבד כשרים לכו"ע.