אור הישר (נזיקין א) עג

שם מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תפ"ט

שם והאלקים אמר רב אפילו בפקדון. כה"ג בנזיר מ"ב ע"ב ובסנהדרין ע"ב ע"א, וע"ש מש"כ הרמב"ן במלחמות וע"ע בח"ס חח"מ סי' קל"ב

שם ולא קשיא כאן בקפץ כאן בשלא קפץ כו', ע' בת' הריב"ש סי' שע"ד

שם והא רב קרא קאמר אמרי קרא לכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא כו', ע' בת' הרא"ש כלל ח' סי' ה' ובהגהות מיימונית ספ"ב מה' טוען

ע"ב וא"ר חייא בר אבא אר"י הטט"ג באבידה משלם תשלומי כפל מ"ט דכתיב על כל אבידה אשר יאמר, והנה לעיל נ"ז ע"א בפלוגתא דשומר אבידה דרבה אמר כש"ח ורב יוסף אמר כש"ש הקשה אביי מהך דהכא דאס"ד כש"ש אמאי משלם כפל קרנא בעי שלומי ומשני ליה רב יוסף דאיירי כגון שטען טענת לסטים מזויין והקשה ליה אביי לסטים מזויין גזלן הוא וקרא בגנב כתיב א"ל שאני אומר לסטים מזויין כיון דמיטמר מאינש גנב הוא

והנה לפמש"כ הלח"מ בפ"א ה"ג מגניבה ליישב שתי הגרסאות ברמב"ם שם, נראה שהבין כן גם במחלקותם בש"ס דלסטים מזויין אי גנב או גזלן, תליא בהכי לפ"מ דחזינן דמיטמר מאינשי כגנב ונושא עמו כלי זיין כגזלן. ולכן בהכרח לנו לירד לסוף דעתו דאם יעמדו כנגדו יקח בחזקה, ומעתה מובן מחלקותם דמ"ד דבלשון הכתוב נקרא גנב, איהו אזיל בתר תחילת פעולת הגניבה לילך כגנב בהחבא ובחשאי, ומ"ד דבלשון הכתוב נקרא גזלן ס"ל דמתחשבין בזה שנושא עמו כלי זיין כדי ליקח בחזקה אם יעמדו כנגדו ע"ש, ולפי דבריו קשה מה מקום להסתפק בזה הלא משנה שלימה שנינו בסנהדרין ע"ב ע"א הבא במחתרת נידון על שם סופו, וביאר רבא שם בגמרא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו ע"ש, הרי דהתם נמי מיטמר מאינשי רק משום דירדה תורה לסוף דעתו. ומכש"כ בלסטים מזויין דהוכיח סופו על תחילתו בזה שנושא עמו כלי זיינו בודאי דאנו צריכים להתחשב עם סוף דעתו, והשתא כמו דהתם כתיב אם במחתרת ימצא הגנב, הרי דמשום ראשית בואו בחשאי ובהחבא נקרא בלשון התורה גנב, מדוע לא נימא גם בקרא דוגונב מבית האיש ובהא דכתיב ואם לא ימצא הגנב דמיניה ילפינן טט"ג, דג"כ בגנב דמיטמר מאינשי איירי קרא

ובע"כ לפ"מ דהכא קאי אליבא דר' יוחנן ואיהו קאמר בהדיא לעיל ע"ט ע"ב דהא דקא מיטמרו דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מינייהו ע"ש, ולפ"ז אדרבה לדידיה מראשית בואו בחשאי עד סוף ההשתמשות עם כלי זיינו יבא כגזלן, ופלוגתתם היא רק בסברא ע"ד תחילתו, דמר סבר דבואו בחשאי הוא משום דירא לנפשו אם יראוהו, ולהכי רק כגנב יחשב, ומ"ס דלנפשו לא ירא כלל כיון דכלי זיינו עליו ובוטח הוא בכחו, רק מיטמר מאינשי דלא ליערקו מקמיה, ולפ"ז אף מה שיבא מתחילה בחשאי יעשה כן למטרתו כגזלן, וא"כ מקראי לאו הוכחה היא כלל, דאפשר דקרא איירי בגנב ממש בלא זיין, וכמ"כ קרא דמחתרת נמי בלא זיין איירי כנלע"ד

רש"י ד"ה היקישא הוא. דסטיכי קראי אהדדי כו', וכן פירש"י לעיל ס"ג ע"ב ד"ה היקישא הוא, וע' שושנת העמקים להפמ"ג כלל א'

תוד"ה אבל אכלו בסה"ד. ואין זה מיגו כדאמר לקמן דאין מעיז פניו לאמר להד"ם, ע' בס' מעיני החכמה לב"מ בקונטרס אחרון סי' י"ב

דף ק"ז ע"א תני רמב"ח ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת כו', ע' בחידושי הר"ן לב"מ צ"ח ע"א

רש"י ד"ה עירוב פרשיות פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו מקומו כו', ויל"ד טובא בשלמא לפי' ר"ת דכי כתיב כי הוא זה זה אמלוה נמי הוא, ניחא מאי דקרי ליה עירוב פרשיות, משא"כ לפירש"י דפסוק זה הוא מפרשה אחרת שאינו מקומו, עיקור פרשיות הו"ל למימר, וע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' פ"ז סק"ח וצ"ע כעת

רש"י ד"ה אבל בפקדון דאין כאן טובה מעיז ומעיז, ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' כ"ח וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' רי"ש

תוד"ה עירוב. מפרש ר"ת מ"ט דמלוה פירוש מאי טעמא דמודה במקצת חייב ולא מיהמן במגו דאי בעי כפר הכל כו', והנה בת' הרמ"א סי' ס"ו כ' וז"ל ומגו דאורייתא כמו שפירשו בתוס' ב"ק ק"ז לגבי הא דאמרינן מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע ע"ש, ונלע"ד דעל דברי תוס' אלו סובבים דבריו, היינו לפמש"כ התוס' מקודם בשם ר"ת דחיוב מודה במקצת דמלוה הוא מקרא דכי הוא זה, ואפ"ה כתבו בשם ר"ת דמודה במקצת הי"ל לפטור במגו לדחות קרא דכי הוא זה משמע דס"ל דמגו דאורייתא

אמנם זהו גופא טעמא בעי הלא בכל דבר שהוא מן התורה אמרינן אין לך בו אלא חידושו ועוקר הרי הרים של סברות האנושי. ומשו"ה כל היכא דאמר עליך אמר קרא בטלו כל הקושיות והסברות, והכא חזינן דמגו שהיא רק סברא השיגה ידה עד כדי לבטל גזה"כ דכי הוא זה, ועל יסודה נבנו תלי תלים של פרטים ופרטי פרטים בכללי מגו כמבואר בשו"ע ומפרשים סי' פ"ב ע"ש, וחומר הענין יכריחנו להבין היכא רמיזא מגו בתורה, ומדוע דוקא במודה במקצת אמר רבה מפני מה אמרה תורה ולא במקום אחר.