אור הישר (נזיקין א) עא

תוד"ה הנותן, נראה דמיירי שנותן למחצית שכר אם פחתו פחתו לו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' פ"ו וסי' ק"ב וסי' ת"צ

ע"ב הא ר"מ דאמר שינוי קונה והא ר' דאמר שינוי אינו קונה, ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ג

שם ואמאי לימא ה"נ מי הודיע לצבא שיקנה צבעו לאשה, ע' קצוה"ח סי' צ"ז סקי"ג וסי' רס"ט סק"א

שם א"ר אבא לא כל המקדיש נכסיו אין דעתו על כסות אשתו ובניו, ע' ש"ך חו"מ סי' ע"ב סקכ"ו ובתומים שם סקט"ז וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"י ובבית מאיר לאה"ע סי' ע"ג ס"ט

שם אמר מר הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור מכלל דמקנא קניא ליה לימא פליגי דבני מערבא כו', ע' בת' הרא"ש כלל צ"ו סי' ג' ובת' הריב"ש סי' ר"נ

רש"י ד"ה מעלין לו תפילין ולוה המעות ויתן בשבילם להקדש מעלין שמין. ע' תוי"ט לערכין פ"ו מ"ד

תוד"ה שאני חיטין. תימא אמאי איצטריך לאתויי מהא דתנן והלא מגופה דברייתא משמע הכי כו', ע' קצוה"ח סי' קפ"ג סק"ג

תוד"ה מי הודיעו. דאע"ג דאין שבח סממנים ע"ג הצמר מ"מ היא נהנית ממעשה ידיו וצריכה ליתן לו שכר, ע' בתו' לעיל ד"כ ע"ב ד"ה הא איתהנית ובדף ק"א ע"א ד"ה או דילמא

דף ק"ג ע"א במשנה הגוזל את חבירו ש"פ ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי. הנה משנתינו איירי בדין גזילה לחיוב השבה דהוא בפרוטה, וכפלו דבריהם במשנה ב"מ נ"ה בין חמש פרוטות הן, והוא לפ"מ דדרשו בתו"כ ס"פ ויקרא לאשמה בה פרט לפחות מש"פ, וכה"ג בירושלמי קידושין פ"א ה"א ובשבועות רפ"ו, אמנם האיסור דלכתחילה הוא אפילו בפחות מש"פ וכדאמרינן בסנהדרין נ"ז ע"א נהי דבתר הכי מחיל ליה צערא בשעתיה מי לית ליה, וע' ברש"י שם ובדף נ"ט סוף ע"א, וכ"כ הרמב"ם ר"ה גזילה אסור לגזול כל שהוא דין תורה וכן בריש ה' גניבה אסור לגנוב כל שהוא דין תורה, וכ' הרב המגיד דדין שוה פחות מפרוטה בממון הוא כדין חצי שיעור באיסורין ע"ש

והנה הרמב"ם פ"ז מגזילה יחד עם ההלכה ביאר דברי משנתינו, אולם בפיה"מ לא פגע ולא נגע בדין המשנה רק הביא התקנה המבואר בברייתא בשם ר"א ב"ר צדוק, וגם בזה סתר א"ע קצת דמסיק בנתינת הגזילה לב"ד והם יעשו בו כטוב בעיניהם, מלשון זה אפשר נמי להבין דאם רצו יוכלו לעשות מזה צרכי רבים, ואולי גם למסור למעשה הצדקה, ובפ"ז ה"י מגזילה מסיק בהדיא דב"ד מטפלין בה עד שתגיע לבעלה וצ"ע

ע"ב נשבע לו אין לא נשבע לו לא כו', הנה סברת הש"ס לדייק כן הוא לפ"מ דדוקא אם נשבע לו אז הועיל שבועת הגזלן שהנגזל יתייאש מזה ולא יתבע עוד ממנו ולהכי אם רוצה לקיים מצות השבה צריך לרדוף אחרי הנגזל אפילו למדי, משא"כ אם לא נשבע לו הרי לא נתייאש הנגזל מלתובעו ולפיכך אינו צריך להוליך אחריו רק ימתין כשיבא עוד לתובעו ישיב לו הגזילה, כן מבואר מדברי הרמב"ם פ"ז ה"ט מגזילה, וע"ע מה שהאריך בסוגיא זו בנתיבות בהקדמתו לסי' ע"ו

שם דתניא ר"א ברבי צדוק אומר תקנה גדולה התקינו שאם היתה הוצאה יתירה על הקרן משלם קרן וחומש לב"ד ומביא אשמו ומתכפר לו, הא דקרי ליה ראב"צ תקנה גדולה הוא מפני בעלי תשובה שאלמלי היו צריכין לטרוח כל כך היו נמנעין מלעשות תשובה כדכ' בס' יראים סי' רנ"ז

והנה בתוספתא הגרסא א"ר אלעזר ב"ר צדוק בד"א בזמן שהיתה הקרן מרובה על ההוצאה אבל אם היתה הוצאה מרובה על הקרן ה"ז משלם קרן וחומש לב"ד ומביא אשם על השבועה ע"ש, ונלע"ד דשפיר מחקו בגמרא האי בד"א עם התנאי, לפ"מ דגם בתוספתא הגרסא כמו במשנתנו הגוזל את חבירו שוה פרוטה, ולקצבת פרוטה אין מקום לתנאי של בד"א כו', ועפ"ז שפיר מדוייק גם ברמב"ם שם לפ"מ דבעי להזכיר נמי תקנת ראב"צ פתח אם נשבע על שוה פרוטה ומעלה כו' ונטה מלשון המשנה, וע"ע בשאילתות ויקרא סי' ע"ב ובהעמק שאלה שם

שם ובא לפני ר"מ א"ל הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק כו', ע' שעה"מ פ"ד ה"ט מה' גזילה

תוד"ה לעולם ר"ע. משום דבכל דוכתי מהדרי לאוקמי מתניתין כר"ע כדאשכחן בסוף השוכר את האומנין דפריך אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע, אבל רש"י פי' עפ"מ דאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א דכולהו סתימתאי במשנה וברייתא הוא אליבא דר"ע, ועפ"ז יהיה מובן נמי הא דפריך בפשיטות ס"פ האומנין שם אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע

דף ק"ד ע"א אלא אמר רבא כו' נשבע אע"ג דקא"ל יהיו לי בידך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטו לידיה הא לא אשתבע הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה, והנה רש"י ותוס' פירשו דרבא טעמא דמתניתין מפרש אליבא דכו"ע ע"ש, וכאשר לעיל בסמוך הבאתי לדברי הרמב"ם בפ"ז ה"ט מה' גזילה דמחלק בין נשבע ללא נשבע, דבנשבע פועלת שבועת הגזלן על הנגזל להתייאש ואינו בא עוד לתובעו ולהכי מחוייב הגזלן לרדוף אחרי הבעלים עד שיחזיר להם משא"כ אם לא נשבע אינו מתייאש הנגזל ויהא ביד הגזלן עד שיבאו הבעלים ויטלו שלהן כיון שהודה ע"ש, ולפ"ז קשה מדוע נאיד הרמב"ם מאוקימתא דרבא דבנשבע