אור הישר (נזיקין א) סט

מלוה או לאו ולענין ההוא דעכו"ם, עמש"כ בחידושי לערכין י"ח ע"א

ע"ב רבא אמר דכו"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כו', ע' בס' בני אהובה פ"ה ה"ג מה' אישות

שם זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך כו', וכן פסק המחבר בחו"מ סי' ש"ו ס"ז. ובש"כ יו"ד סי' א' סק"ד דייק הא דלא אמרינן בזה רוב מצויין א"ש מומחין הן ונשאר בקושיא, והנה על ר' יוחנן דבסוגיין אין להקשות כזאת, לפ"מ דמשמע מדברי התוס' בחולין ד"ג ע"ב ד"ה ואם שחט דאכתי פלוגתא דתנאי היא אי אמרינן רוב מצויין א"ש מ"ה, ולפ"ז אפ"ל דר' יוחנן ס"ל כהאי תנא דלא אזלינן בזה בתר רובא, וכל קושיתו היא על המחבר דפסק ביו"ד שם רוב מצויין אשמ"ה ובכ"ז פסק איהו גופיה בחו"מ שם דצריך להביא ראיה שהוא מומחה ולא אזלינן בזה בתר רובא, אבל בכלל נלע"ד דאין בזה שום קושיא דהא בחולין ד"ג שם מוקמינן דהיכא דאיכא לברורי מבררינן, וה"נ כמו בי"ד שם מבאר דאם אפשר לברר מבררינן הכא קאמר ר' יוחנן זיל אייתי ראיה, דהא איתיה קמיה ואפשר לברר

וביותר י"ל דביו"ד איירי לענין כשרות השחיטה ובאיסורא אזלינן בתר רובא, משא"כ בחו"מ דאיירי לענין תשלומי ההיזק ובממונא לא אזלינן בתר רובא אלא הממע"ה כדאמרינן לעיל ר"פ הפרה, ולהכי קאמר ליה נמי הכא זיל אייתי ראיה כו', ואפשר להעמיס כן גם בכוונת הש"ך הנ"ל ע"ש

שם כי הא דא"ר זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר, ע' בת' באר יצחק חח"מ סי' ו'

שם אלא תרתי למעליותא דלא אכלך ספק איסורא ומנעך מספק גזילה, ע' בס' שערי ישר ח"א פ"ט

דף ק' ע"א אשר יעשון זו לפנים משורת הדין והנה הרא"ש פסק דאין כופין על לפנים משוה"ד ובעל העיטור כתב דכופין, וע' בת' כנסת יחזקאל ס"ס ז'

תוד"ה טימא את הטהור, אע"ג דאמר בהנזקין המטמא והמנסך בשוגג פטור הכא אית ליה לחיובי אע"ג דשוגג הוא כו', ע' בחידושי הרמב"ן והר"ן לגיטין נ"ג ע"ב

בא"ד ה"ג חייב כדי שידקדק בדין יפה כו', ע' תוי"ט לבכורות פ"ד מ"ד ובתוס' רע"ק שם

תוד"ה טיהר. ועוד היכא דלא קם דינא למה לא יתחייב אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי מ"ש מכהנים שפגלו במקדש דמזידין חייבין בין לר"מ בין לרבנן אע"ג דבדבור מפגל ולא חשיב דינא דגרמי, והנה הש"ך בחו"מ סי' כ"ה סק"ה אות ו' כתב דלא ידע התחלה לקושית התוס' דהתם מיד שמפגל מזיק הוא ובמחשבה דידיה מזיק בשחיטה דשוחט בפסול והו"ל כעביד מעשה בידים משא"כ הכא שאע"פ שפסק כן אין הכרח שיעשה בעל דין כן וגם אינו עושה מעשה כו' ע"ש

והנה רש"י מפרש בגיטין נ"ג ע"א דחיובא דכהנים שפגלו במקדש הוא שהרי צריכים הבעלים להביא אחרים ע"ש, ומלשון זה משמע שהפיגול מצד עצמו אין בו כח לחייבו מפני שהוא בא רק ע"י דבורו, וזה דלא כמש"כ הש"ך דע"י דבורו הוא מזיק והו"ל כעביד מעשה בידים, כן אין פירש"י מתאים עם לשון התוס' כמש"כ דזה אינו גרמי, דהא לפירש"י הוא דע"י הפיגול גרמו לו להביא אחרים והוא גרמי ממש, כן במש"כ הש"ך דבטעה בשיקול הדעת אין הכרח שיעשה הבע"ד כן ג"ז בלתי מובן הלא סתמא דמילתא במאן דציית דינא עסקינן, ולפ"מ דהבע"ד סבר דקם דינא בטח יקיים כן, מלבד מה שיפחד ע"פ טעותו זה שמא יכתבו ב"ד אדרכתא אנכסיה, נמצא שהפסידו בפסק דינו לחיוב תשלומין כמו הכהן בפיגולו להביא קרבן אחר, ואפשר דכוונת הש"ך במש"כ שאין הכרח שיעשה בע"ד כן, דיכול עדיין לשאול לחכם אחר כדכ' התוס' מקודם וע' ע"ז ד"ז ע"א תוד"ה הנשאל, ומשום דאיהו לא עביד הכי בל נוכל משום זה לכנות את הדיין לעושה מעשה ממשית אלא כגורם יחשב, משא"כ בכהנים שפגלו במקדש אף דאין אנו מתחשבין עם דבורו של הפיגול לבד, אכן כיון דבשחיטתו המאוחרת בע"כ נפסלת משום מחשבתו המוקדמת נמצא דבשחיטתו שהיא פעולה ממשית הזיקו כנלע"ד, וע' בספר המכריע סי' ל"ב ובמש"כ בחידושי לחולין מ"ג ע"ב ושם מ"ט ע"א ולזבחים כ"ט ע"ב

ע"ב נפרצה אומר לו גדור נפרצה אומר לו גדור כו', ע' ראב"ן סי' נ"ג ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ש' ובת' הרשב"א ח"ו סי' ע"ה ובס' המכריע חי"ד סי' ד'

תוד"ה אומר לו. מפרש ר"ת בדפסיק פסוקי אבל אם מערה בלא הפסק אסור מידי דהוה אכלאים הנאסרין בתוספות מאתים וכן האריכו התוס' בכ"מ וע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' נ"ה ובמנחת חינוך מצוה ג'

דף ק"א ע"א כגון דצמר דחד וסמנין דחד וקאתי קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין יש שבח סמנין ע"ג צמר דא"ל הב לי סמנאי דגבך נינהו א"ד כו', ע' קצוה"ח סי' ש"ו סק"ב ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק מ"ד

שם אמר רבא הנאה הנראה לעינים אסרה תורה, הארכתי בזה בחידושי למעילה ד"כ ע"א

שם דתניא ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מנין שלא יהנה ממנו כו', ואם אסור להריח בבשמים של ערלה ע' בת' רדב"ז ח"א סי' מ"ד.