אור הישר (נזיקין א) סז

הקושיא, דהרמב"ם גופיה ביאר דבריו שם פ"ג ה"ו דאימת הוא פטור דוקא אם לא בטלו ממלאכה אחרת אבל אם בטלו ממלאכה אחרת משלם לו כפועל ע"ש, הרי חזינן ברור דהרמב"ם נקיט דגם כדמתרץ בגמרא ניחא ליה דלא ליסתריה עבדיה לא נאיד נמי מתירוץ הש"ס הקדום הב"ע שלא בשעת מלאכה, ומשו"ה הא דקאמר בפ"א שם דנקרא גוזל איירי דוקא כשהיה בשעת מלאכה ובטלו ממלאכתו לעשות עבורו ולא שילם לו כפועל, וע' בש"ך סי' שס"ג סק"ט ובקצוה"ח שם סק"ב

שם איתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסלה המטבע כו', ע' ביאור הסוגיא בתשובות הרי"ף סי' א' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קע"ה שנ"ח

ע"ב תוד"ה דזבין בהו בהמה ומסיק לירושלים כו' וטעמא דאין לוקחין בהמה ממעות מע"ש פירש"י בקידושין נ"ה משום כחשא ואין הטעם בשביל כן אלא כדמפרש בסוכה ד"מ כו' שמא יגדל עדרים עדרים כו' וכן מפרש בירושלמי דמע"ש דטעמא דאסור לקנות זכרים גזירה אטו נקיבות ע"כ, ונלע"ד דמשו"ה נאיד רש"י מהאי טעמא, ראשונה דלאו כו"ע ס"ל להך גזירה דשמא יגדל כמבואר בתמורה כ"ד סע"א, וביותר משמע דכל הך גזירה הוא אליבא דר"א דס"ל בתמורה י"ח דולד שלמים לא יקרב שלמים משום גזירה דשמא יגדל כו' כדמפרש שם בגמרא, אבל חכמים פליגי במתניתין דהתם וס"ל יקרב הרי דלא חיישי, והשתא אי משכחת תנא בעלמא דחייש בע"כ דס"ל כר"א, ולפ"מ דהלכתא כחכמים דר"א להכי נאיד רש"י מלפרש האי טעמא

עוי"ל דהכא כל עיקר רצונו להביא את עצם הכסף בירושלים לקיים וצרת הכסף וגו', ורק משום דמלכיות מקפידות זבין בהמה ומסיק בירושלים, וכל גזירה דשמא יגדל כו' הוא רק בגבולין אבל לא בירושלים כדכ' התוס' בסוכה שם, וע' בפני יהושע לקידושין דנ"ה ודנ"ו ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"כ ע"ב

כן לפמש"כ התוס' בקידושין ובסוכה בשם התוספתא דמע"ש דגזירה שמא יגדל הוא רק בבעלי מומין ולא בתמימין ע"ש, וא"כ ודאי לא יקח לכתחילה ממעות מע"ש בהמה בע"מ להביא לירושלים להקרבה דהמתפיס בע"מ לגבי מזבח עובר בחמשה לאוין כדאמרינן בתמורה ד"ו ע"ב וע' רש"י בכורות דט"ו ע"ב ד"ה א"ר לוי

ומכש"כ דרש"י לגרמיה לפ"מ דפי' בכה"מ שם דעצם הגזירה דשמא יגדל הוא דלא ליתו לתקלה דגיזה ועבודה ע"ש, וביומא ס"ו ובפסחים ד"כ מסקינן דתקלה עצמה תנאי היא אי חיישינן או לא, וממילא כל הני דחיישי לשמא יגדל ס"ל דחיישינן לתקלה, אמנם רש"י לפי שיטתו הוא, מה לו להכניס א"ע בפלוגתא דתנאי להכי מצא טעמא אחרינא, כן לפ"מ דהכא אפשר לפרש דזבין בהמה זכר ויהיה טעם האיסור משום גזירה דזכרים אטו נקיבות וא"כ הו"ל גזירה לגזירה דתקלה, ובאופן כזה לא גזרו כדפירש"י בביצה ד"ב ע"ב דהוא מקרא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת כלומר גזירה למשמרתי לתורתי ולא משמרת למשמרת שלא יעשו גזירה לגזירה ע"ש

דף צ"ח ע"א אמר רבה השורף שטרו של חבירו פטור דא"ל ניירא קלאי מינך כו' אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגביה ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין דד"ג מגבי ביה דמי ניירא בעלמא, והנה בירושלמי שבועות פ"ו ה"ו המקרע שטרות חבירו שלא מדעתו ר' חנניא ור' מנא חד אמר חייב וח"א פטור מ"ד חייב משום קנס ומ"ד פטור כסותם פי עדי חבירו כו' ע"ש

והנה בע"כ האי סותם פי עדי חבירו לא קאי על עדים היודעים מאי דהוה כתוב בהאי שטרא כדשקלו וטרו בה בסוגיין, דמ"ש עדים דידעי מש"כ בהאי שטרא משטר עצמו, הרי שניהם עומדים לראיה על החיוב ממון ומה שייך לזה משל ונמשל, ובהכרח דכוונתו דפעולה זו של מקרע שטר הוא כמו סותם פי עדי חבירו בעלמא. וזה הוי רק גרמא בנזקין כדכתב שם בפ"מ ע"ש, ולפ"ז משמע דת"ק ס"ל דהוא גרמי. ומאי דקאמר חייב משום קנס הוא משום דס"ל כשיטת הריצב"א בתוס' ב"ב כ"ב סע"ב דכל דיני דגרמי הוא מטעם קנס כדאמר בירושלמי ע"ש, ופלוגתתם בירושלמי שם הוא כדמסיק אמימר בסוגיין מאן דדאין דד"ג מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין דד"ג מגבי ביה דמי ניירא בעלמא, ומובן דגם מאן דס"ל התם פטור כוונתו נמי דפטור מן החוב הכתוב בשטר, אבל דמי נייר בעלמא צריך לשלם, ובנוגע להחילוק בין גרמא לגרמי ע' עוד ברא"ש בסוגיין ובנמו"י לקמן ד"ק וברשב"ם ב"ב צ"ד ע"א

תוד"ה וה"מ בסה"ד. ומיהו אם היו היונים יורדים ע"י טריפת הקן לא חשיבה הגבהה אלא עלייתם דוקא ע"כ, ע' בש"ך חו"מ סי' קצ"ח סק"ג שהאריך בדברי הראשונים בזה, ולא הביא לדברי רש"י בב"מ קי"ח ע"א ד"ה כאן בהגבהה, שכ' בהדיא דלהשליך מעליה לארץ ליכא הגבהה

ע"ב לאחר הפסח מחלוקת ר"ש ורבנן כו', ע' בס' שאילת שלום ס"ס י"ג

שם לא דכו"ע אמרינן באיסוה"נ הש"ל כו', ע' שעה"מ פ"ז ה"ג מה' חובל ובח"ס חא"ח סי' ק"ה

שם תנינא והשיב את הגזילה מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל כו' חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, וקשה דבירושלמי דמכילתין פ"א סוף ה"א אמרינן, דבגזילה אין שמין הנבילה והשברים להנגזל מהאי קרא גופיה דוהשיב את הגזילה אשר גזל, וע' בתוס' ב"מ צ"ז ריש ע"א ולעיל י"א ע"א ד"ה אין שמין, והשתא איכא למידק הרי ודאי